חאג' נ' חסאן

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר, אשר הוגשה ביחס לשטר חוב על סך 5,550 ₪. ההתנגדות הוגשה באיחור, ביום 3.8.11, כאשר המועד האחרון להגשתה חל ביום 1.10.10.

לטענת המבקש, הוא אדם מבוגר, שאינו יודע קרוא וכתוב. ביום 7.6.10 הגיעו לביתו אנשים, אשר חיפשו את אשת בנו, המתגורר בדירה מעליו. מאחר ולא מצאו איש בבית פנו אליו, ונתנו בידיו מסמך, אשר נאמר לו כי הוא קשור לחוב של אשת הבן, ואותו התבקש המבקש למסור לאשת הבן, לאחר שחתם עליו. רק בדיעבד הבין, כי הוחתם על שטר חוב, לפיו ערב לסילוק החוב של כלתו.

עוד טוען המבקש, כי אמנם קיבל את האזהרה לידיו, אולם לא ידע את תוכנה, ולא הבין גם אז, כי נוצר חוב אישי שלו. רק כאשר הגיעו לביתו נציגי לשכת ההוצאה לפועל, הבין כי הפך חייב בתיק, ואז פנה אל הזוכה בתיק שמתנהל נגד כלתו, וזה אישר בפניו, כי אינו תובע ממנו דבר, וכי ידאג לכך שבא כוחו יבטל את ההליכים נגד המבקש. לאחרונה הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו, ואז הבין, כי החוב לא בוטל כמובטח.

המשיב מתנגד להארכת המועד, לקבלת ההתנגדות ולבקשת המבקש לבטל את העיקול על חשבון הבנק שלו.

לטענת המשיב, המבקש אישר כי קיבל לידיו את האזהרה, ועל כן אין כל טעם המצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות. יתר על כן, לטענת המשיב, השטר נחתם על ידי המבקש במשרדו של המשיב, ולא כגירסת המבקש, ומתוך כוונה לסלק את החוב של כלתו של המבקש, ומכל מקום, אין בפי המבקש טענת הגנה כלל.

אין לשלול, כי גירסתו של המבקש עשויה להקים לו הגנה מפני התביעה.

אמנם הלכת האפסות (טענת "לא נעשה דבר") מצומצמת ביותר, ובדרך כלל לא יישמע אדם בטענה, כי חתימתו אינה מחייבת אותו; אולם - "רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה – והמסמך עליו היא מובאת – הם בטלים" (ע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבניין בע"מ נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29).

פסק הדין הנ"ל התייחס למצב המשפטי שלפני חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ובהקשר זה נאמרו בעניין ע"א 1548/96 בנק אגוד בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, הדברים הבאים:

"חוק החוזים עצמו אינו מזכיר את עילת האפסות. הגם שתאורטית ניתן, גם על-פי עקרונותיו של חוק זה, לקבוע במקרים קיצוניים בטלות של חוזה מחמת אפסות, הרי שבמציאות החיים, לנוכח העילות הכלליות שבחוק החוזים, ובכללן טעות, הטעיה, כפייה ועושק, ככלל אין צורך להיזקק לעילת האפסות. ואכן, טענות אפסות שהועלו בפסיקה לאחר חקיקת חוק החוזים אמנם נדונו לגופן אך נדחו. חוזים בוטלו, כאשר הדבר התבקש, מכוח העילות הקבועות בחוק החוזים" (שם, 573).

לכאורה, מתיישבת גירסתו של המבקש עם אותם מקרים קיצוניים, שבהם עשוי ביהמ"ש להכיר בבטלות החתימה, אם בשל הלכת האפסות ואם בשל הוראות אחרות שבחוק החוזים.

על כן, נראה כי לגוף העניין מעלה המבקש הגנה המזכה אותו בקבלת רשות להתגונן, שכן, כידוע, רשות להתגונן תינתן אף אם קיים סיכוי קטן לקבלת ההגנה לגופה.

למשיב גירסה נגדית, אשר עשויה לשלול את טענת ההגנה של המבקש. המשיב טוען שהחתימה לא נעשתה כלל במעמד הנטען, קרי – בבית המבקש, אלא במשרדו של המשיב, ומתוך מודעות של המבקש לתוכן המסמך. בין שתי גירסאות אלו יהא על ביהמ"ש להכריע.

יחד עם זאת, אין ספק, כי הבקשה הוגשה באיחור.

הטעם לאיחור, לגירסת המבקש, הוא פנייה לזוכה בתיק המתנהל נגד אשת הבן, וקבלת הבטחה ממנו, כי הדבר יטופל. המבקש יכול היה לפעול להגשת התנגדות במועד, אולם בחר שלא לעשות כן, על סמך הבטחה כי החוב יוסר על ידי הזוכה. נראה כי לא זלזול של המבקש בהליך המשפטי הוא שהביא לכך שלא הגיש התנגדותו במועד, אלא דווקא חוסר הבנתו ביחס להליך ולצעדים המשפטיים שהיה עליו לנקוט עם קבלת האזהרה.

בנסיבות האמורות, אני סבורה כי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, על מנת שהטענות לגופו של עניין, שהינן – כאמור – טענות הגנה אפשריות, אכן יתבררו, אלא שבמצב דברים זה ראוי לחייב את המבקש בהוצאות המשיב, בשל האיחור הרב בהגשת ההתנגדות.

סופו של דבר, אני מאריכה את המועד להגשת ההתנגדות ומורה על קבלתה. אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב, ללא קשר לתוצאות הסופיות, בסכום של 1,500 ₪.

אשר לבקשת המבקש לבטל את העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו, אני רואה לנכון לקבלה, בכפוף לכך, שסכום ההוצאות אשר הושת על המבקש כאמור אכן ישולם לידי המשיב בפועל. על המבקש לבצע את התשלום, וליתן הודעה על כך לביהמ"ש, על מנת שהעיקול יבוטל.

לאור קבלת ההתנגדות, אני מורה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל.

התצהיר ישמש כתב הגנה.