חאג' מוחמד נ' המקומית לתכנון ובניה - נה ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שניתן ביום 24.05.12 ע"י ראש העיר ויו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה, לפי סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") ביחס לקונסטרוקצית מתכת (עמודים וגג) בשטח של כ-20 מ"ר שנבנתה במשטח החנייה הצפוני במתחם תחנת דלק סונול הנמצא בגוש 18133 חלקה 14 בשד' שז"ר בנהריה.

טענות המבקש

2.המבקש מפעיל עסק לשטיפת כלי רכב, במתחם תחנת הדלק בהתאם להסכם בינו לבין חברת סונול ישראל בע"מ ולצורך כך משתמש בשתי עגלות על גלגלים מברזל שעליהן הונח ברזנט המשמשות לשטיפת כלי רכב לפי הצורך ובהתאם לצרכי העבודה.

העגלות מאוחסנות בשטח שליד התחנה וכאשר הוא עושה בהן שימוש הוא מנייד אותן באופן ידני אל שטח התחנה.

3.לטענת המבקש העגלות בהן הוא עושה שימוש לצרכי עסקו אינן "בניין" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. אין מדובר במבנה, שכן העגלות ניידות על גלגלים ואינן מקובעות לאדמה או לבניין התחנה ובשל כך אינן טעונות כל היתר בהתאם לסעיף 145(א) לחוק התכנון ובנייה.

לטענתו, דומה העגלה לשמשיה המוצבת בכל גינה, ואינה מצריכה היתר.

4.בנוסף, טוען המבקש, כי סעיף 238א(ח) לחוק, העוסק בביטולו של צו הריסה מינהלי, מורה כי בית המשפט יבטל את הצו אם הוכח לו כי הבנייה בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. הסעיף מונה אומנם שתי עילות לביטול הצו, אולם בפסיקה נקבע כי סמכות בית המשפט אינה מוגבלת למקרים אלה בלבד אם כי משתרעת גם למקרים בהם נפל פגם שעניינו העדר יסוד מהיסודות החוקיים המקנים לצו תוקף או פגמים המביאים להצהרה על בטלותו.

5.לטענת המבקש, הצבת העגלות והשימוש בהן כאן, אינה מצריכה היתר שכן לא מדובר בבניין וביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת שכן העגלות ניידות על גלגלים ואין המדובר בקביעת עובדה מוגמרת שכן אין חיבור של קבע.

6.מוסיף וטוען המבקש, כי נפלו פגמים במתן הצו ויש לבטלו. שכן, התיאור העובדתי הלקוי בצו גרם לכך שבפני הגורמים המקצועיים לא הוצגה התמונה המלאה, בעוד שתיאור נכון ואמיתי היה מאפשר להם לשקול שיקולים נוספים ולהתרשם כי לא מדובר במבנה של קבע. על כן, יש בתיאור הלקוי כדי פגם היורד לשורשו של עניין במתן הצו, ולפיכך הינו בטל מעיקרו.

7.עוד טוען המבקש כי הליך היוועצות מכוח החוק, הנדרש לקראת הוצאת צו הריסה מינהלי, לא נעשה באופן ראוי. בהתאם לפסיקה, היוועצות מן הדין, כוללת שלושה מאפיינים עיקריים: חילופי דברים של הגורמים השותפים להתייעצות בין בעל-פה ובין בכתב , מודעות כל אחד מהשניים כי מטרת חילופי הדברים היא קיומה של התייעצות כנדרש בחוק וקיומו של מבנה מוגדר היטב כנושא להתייעצות (ע"פ 22/89 עזבה נ' מ"י, פ"ד מג(2), 592).

8.לטענת המבקש, נושא ההתייעצות לא ברור ולא מתואר באופן נכון שכן תיאור נכון היה מביא לקביעה שונה ולחילופין היו נשקלים שיקולים שראויים היו להישקל במקרה זה.

טענות המשיבים

9.המבקש מנהל עסק לשטיפת כלי רכב ללא רישיון עסק, ועובדה זו עולה הן מבקשתו שלא צורף לה כל תעודת רישיון עסק והן מבדיקת המשיבים ברשות הרישוי העירונית. אין בנספח ב' שצורף לבקשה כדי להוות רישיון כחוק. נספח ב' אף מעלה שאלה נוספת לגבי זכותו החוזית של המבקש במקום, ולפיכך חוסר ניקיון הכפיים כפול ומכופל ודי בכך בכדי להביא למחיקת הבקשה ולצורך כך מפנים המשיבים לתל"פ (ב"ש) 211/09 שולה אבקסיס נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה באר שבע.

10.לטענת המשיבים, גם במידה וקיים רשין עסק לגורם אחר בעסק זה, הרי העברת הבעלות או השליטה בעסק לאחר מחייבת הוצאות רישיון עסק חדש על שמו של המבקש.

11.מוסיפים וטוענים המשיבים שחוסר ניקיון כפיו של המבקש בולט עוד יותר מאחר וניסה להטעות את ביהמ"ש בכך שהעביר את המבנה היביל למיקום אחר באותו הנכס ולמעשה הוסיף ובנה אותו מחדש במיקום חדש (מפנים לע"פ (חיפה) 1453-05-09 אזגריה נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה צפון).

12.טוענים המשיבים שיש לדחות את הבקשה גם לגופה. המבקש מנסה להטעות את ביהמ"ש ביחס למבנה היביל בתארו אותו כ"עגלות", כאשר בפועל מדובר במבנה סככה רחבת היקף העשויה ממתכת בשטח כולל של כ-20 מ"ר המורכבת משני חלקים צמודים שבתחתיהם הותקנו גלגלים. לגישת המשיבים, התקנת הגלגלים נעשתה אך ורק לצורך הצגת מצג שווא במטרה להטעות את ביהמ"ש לחשוב כי מדובר במבנה שאינו טעון היתר בנייה.

13.לטענת המשיבים, הלכה פסוקה היא כי מבנה יביל טעון היתר בנייה, ואין במצג המבקש כי מדובר בעגלות בכדי לפטור אותו מחובת ההיתר. המשיבים מפנים להלכה שנפסקה בבב"נ (נת') 10083-11-11 חג'אג' נ' הועדה המקומית, לפיה מבנה יביל עונה להגדרת בניין שבסע' 1 לחוק, ומשכך הזזתו ממקום אחד למקום אחר טעונה היתר בנייה כדין בהתאם להוראת סע' 145 לחוק. מוסיפים המשיבים וטוענים כי באותו מקרה דובר במבנה יביל על גלגלים בשטח של 4 מ"ר היינו 1/5 מהמבנה נשוא בקשה דנן.

המשיבים מפנים עוד לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 5086/97 אזולאי בן חור ואח' נ' עיריית ת"א-יפו פ"ד נא(4) 625, בו נקבע כי גם אוהלים הינם מבנים הטעונים היתר בנייה, וכי יש לבחון את פרק הזמן בו מוצב המבנה לשם אבחנה בדבר חובת ההיתר הנדרשת. לגישת המשיבים, מאחר ומדובר כאן במבנה המיועד לשרת עסק המצוי במקום הרי שאין כל ספק כי בכוונת המבקש להציב את המבנה למשך זמן ממושך ולפיכך אין מחלוקת כי מדובר במבנה הטעון היתר בנייה.

14.בתגובה לטענת המבקש כי לא קוימה חובת ההתייעצות, טוענים המשיבים כי טענה זו נטענה ע"י המבקש בעלמא מבלי שערך בדיקה כלשהי, ומצרפים חוו"ד היועץ המשפטי של הועדה מיום 20.05.1 שנערכה כדין והוגשה ליו"ר הועדה בטרם חתימתו על צו ההריסה.