ח'שיבון נ' מועצה מקומית כפר כנא.

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת אוסילה אבו אסעד מיום 6.2.2011.

המבקש הוא הזוכה בתיק הוצל"פ מס' 10-04108-04-4 בלשכת הוצל"פ בנצרת (להלן:" המבקש"). במסגרת בקשתו זו מבקש הוא להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת מיום 6.2.2011 שבמסגרתה קיבלה "טענת פרעתי" שנטענה על ידי החייבת, היא מועצה מקומית כפר כנא (להלן:"המשיבה").

לטענתו הוא לא התרשל ולא השתהה בהגשת הערעור, אלא בחר לקצר הליכים ולחסוך הליך זה בכך שהגיש בקשה לעיון חוזר לרשמת, ולחילופין להארכת מועד להגשת הערעור, מתוך מחשבה שהרשמת מוסמכת לתת אורכה זו, דבר שנתגלה אחרת, לאחר קבלת החלטת הרשמת מיום 27.6.2011. עוד ציין המבקש, כי החלטת הרשמת מיום 27.2.2011 נתקבלה לידו בדואר רגיל רק ביום 25.3.2011. לטענתו, הוא חסר יכולת כלכלית, ואינו מיוצג ומאז קבלת ההחלטה הוא טרח להכין את כתב הערעור שהוגש ביום 11.4.2011. לאור כל אלה מבקש הוא להאריך לו את המועד להגשת ערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי המבקש לא הצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד שנקבע בחיקוק. בתגובתה מציינת המשיבה, כי טעות של בעל דין הנוגעת לעניין שבחוק אינה מהווה צידוק להארכת המועד, והאחת אם מדובר בטעות עובדתית הנוגעת לתוכנו של החוק, כגון מניין הימים הקבוע לעשיית פעולה או טעות משפטית הנובעת מאי ידיעת החוק עצמו. בעניין זה הפנתה המשיבה לע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח'. עוד הוסיפה המשיבה, כי טעות של בעל דין הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, אף היא אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד בהתאם לפסיקה. לשיטתה, המבקש יכול היה לבדוק בטרם הגיש את הבקשה לעיון חוזר ולגלות כי הערכאה המוסמכת לדון בערעור על החלטת הרשמת היא בית משפט השלום, וכי אין בהגשת בקשה לעיון חוזר כדי לעכב או להביא להארכת מועד להגשת הערעור. לבסוף ציינה המשיבה כי העובדה שהמבקש חסר יכולת כלכלית אף היא אינה טעם להארכת מועד, וכי מדובר בשיהוי ניכר שכן מדובר ב-46 יום לאחר מתן ההחלטה בטענת פרעתי. בשל כל אלה ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה.

בתשובה לתגובה טען המבקש, כי תגובת המשיבה אינה נכונה עובדתית ומשפטית וכי נפלו בה טעויות רבות ביחס לתאריכים שונים. הוא חזר וטען כי לא התרשל בהגשת הערעור, וכי הוא סבר שהרשמת מוסמכת להאריך את המועד. עוד ציין כי הוא לא איחר בהגשת הערעור היות והוגש בפרק הזמן של 20 ימים מיום קבלת החלטת הרשמת בבקשה לעיון חוזר לידו ביום 25.3.2011.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

תק' 120(ב) לתקנות ההוצל"פ תש"ם-1979 קובעת, כי ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל יוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה או מיום המצאת ההחלטה למערער. מדובר במועד שנקבע בחיקוק, ועל כן בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, על המבקש להראות טעם מיוחד, אשר מצדיק את הארכת המועד.

קנה המידה שנקבע בפסיקה לעניין הטעם המיוחד הוא חמור, ובית המשפט לא יאריך את המועד כדבר שבשגרה, ברע"א 2195/00 המועצה המקומית מג'אר נ' אכרם סרחאן, תק-על 2000(2), 32, נקבע כי "האינטרסים המעורבים בבקשה זו אינם רק האינטרסים של המבקשת, אלא גם של המשיב, שלאחר חלוף המועד להגשת בקשת הביטול זכה למעין "חסינות" מפני ביטול ההליכים שננקטו נגדו...". בפרשת אכרם סרחאן ניתן לרעת המבקשת פסק דין על מאות אלפי שקלים בהעדר הגנה, ואף על פי כן בית המשפט לא ראה לנכון לבטל את פסק הדין בשל העובדה שלא הוכח קיומו של טעם מיוחד.

הכוונה ב "טעם מיוחד" הינה טעם הנגזר מגורם חיצוני שאיננו קשור לבעל הדין, ואין לו שליטה עליו (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890; בש"א 480/86 אטלנטיק חב' לדיג וספרות בע"מ נגד מדינת ישראל פ"ד מ(ד) 159, 161- 160).

לענייננו, מעיון במסמכים שצורפו לכתב הערעור מטעם המבקש, עולה כי הוגשה בקשה על ידו לעיון חוזר כבר ביום 16.2.2011. מכאן המסקנה היא כי החלטת כב' הרשמת נשוא הערעור נתקבלה לידו ביום 16.2.2011, לכל המאוחר. הבקשה להארכת מועד הוגשה לפניי רק ביום 10.4.2011, יותר מחודש לאחר שחלף המועד להגשתה.

המבקש טוען, כי הוא סבר שבידו לקצר את הדרך ולמנוע הגשת ערעור זה באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר. הוא עוד מציין כי הגיש את הערעור במועד שכן קיבל את ההחלטה הדוחה את בקשתו לעיון חוזר רק ביום 25.3.2011. טענות אלו דינן להידחות. אין בהגשת בקשה לעיון חוזר כדי להאריך את המועד להגשת ערעור. לעניין זה ראה רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' אלי תורג'מן (פורסם בנבו):"בעל דין אינו יכול להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות בקשה לעיון חוזר." (וכן ראה רע"א 8335/10 פנינה יקירביץ נ' תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע"מ שם נקבע כי " אכן, כפי שטוענת המשיבה, הגשת בקשה לעיון חוזר אינה יכולה לשמש ככלי להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה מסוימת".

אין ממש גם בטענת המבקש,כי יש לראות בטעותו בעניין סמכות הרשמת להאריך את המועד להגשת ערעור, כמהווה טעם מיוחד להארכת המועד. בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2),904, עמ' 910 נקבע: כי " טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל-הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שיגרתית, שהגשת כל כתב-טענות מחויבת בה." במקרה זה היה בידי המבקש לבדוק את המצב המשפטי בטרם הגיש את הבקשה לעיון חוזר ולגלות כבר אז, כי אין בהגשת הבקשה לעיון חוזר כדי להאריך את המועד, וכי הערכאה המוסמכת לדון בבקשה להארכת מועד היא ערכאת הערעור עצמה. על כן, אין בטעות זו כדי להוות טעם מיוחד הארכת המועד המבוקשת על ידי המבקש.

אין גם בעובדה שהמבקש אינו מיוצג כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. כך נקבע בע"אח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן (פורסם בנבו) "העובדה שהמערער אינו מיוצג בהגשת ערעורו וכי בא כוחו רק סייע בניסוחו, אינה מהווה טעם מיוחד שכן "העובדה שהאיחור נובע מאי ידיעת החוק על ידי מתדיין שאינו מיוצג, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד, באשר אין ליתן לצד בלתי מיוצג עדיפות על הצד המיוצג" וכן ראה (עאח (ארצי) 15/07 אורן פור נ' חברת דואר ישראל (פורסם בנבו)".

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"ב, 14 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: