ח' נ' תאיה ואח'

בפניי תביעה לאכיפת חוזה מכר דירה, בכל מה שקשור לחניה שהובטחה ולהוצאת טופס 4.

להלן השתלשלות האירועים כפי שהוכחה בפניי.

רקע עובדתי

1. הנתבע 1 (להלן: הקבלן) הקים על מקרקעין המצויים בבית חנינא (גוש 20611 חלקה 181) שלושה בנייני מגורים. כאשר שניים מהם מחוברים ביניהם באמצעות מרתף תת קרקעי המשתרע מתחתם, ואילו הבנין השלישי נפרד – שם הוא ובני משפחתו מתגוררים.

   החלקה משתרעת על פני 24 דונם, כאשר הקבלן ירש את זכויות אביו בחלקה (1/5) ובהסכמת ארבעת השותפים האחרים בנה על אותו חלק. המגרש שעליו נבנו הבניינים משתרע על כ-2.5 דונם מתוך כל החלקה.

   ניתן היתר בניה ביום 11.9.07 מס' 58383, תיק מס' 146.1/05. על פי היתר הבניה, שש מקומות חניה מסומנים בקומת המרתף.

   הבניה הסתיימה לפני מספר שנים, ועד היום טרם התבקש או הוצא טופס 4.

   זכויות הנתבע טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. ככל הנראה לא דווחו לרשויות מיסוי המקרקעין עסקאות מכירת הדירות, לא מצד הקבלן ולא מצד הרוכשים.

    

2. הקבלן מכר דירות במצב שלד לרוכשים שונים, ביניהם לתובע ולזהריה דמירי ובתה רנא. התובע מכר את דירתו לצד שלישי ב-2012 לערך, נסע לחו"ל וחזר כעבור מספר שנים. בדצמבר 2016 רכש התובע את דירת דמירי באמצעות מוחסין מחפוז קרוב משפחתן. מחפוז קיבל יפוי כח שנחתם ע"י זהריה ורנא בפני נוטריון באבו דבי (שם התגוררו), ובאמצעותו ייפה את כוחו של התובע לפעול לרישום הדירה ולבצע כל פעולה למימוש זכותו בה. יפוי הכח הבלתי חוזר בין מחפוז לתובע נעשה בישראל בפני נוטריון מוחמד עוודה (ת/3 מיום 13.12.16).

    

3. מחפוז הובא להעיד ואישר את מכירת הדירה לתובע. הוא גם התגורר תקופה מסוימת בדירת דמירי והעיד כי הקבלן נתן לו להחנות הרכב בדרך שמובילה לקומת המרתף. הוא ביקש מפתח לקומת המרתף אולם לא קיבל.

    

4. הדירה שמחזיק כיום התובע נמצאת בבנין שסומן B בקומה שניה, בשטח של 130 מ"ר. בבנין זה שש דירות, שתי דירות בכל קומה, בנוסף לקומת מרתף.