ח. נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

עניינו של פסק דין חלקי זה בסיווג התאונה שאירעה לתובע ביום 24.06.2013 כאירוע שחל לגביו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן:החוק) או לחילופין, פקודת הנזיקין (להלן: הפקודה) שאז יש לקבוע אם יש אחריות ובהתאם אם יש רשלנות תורמת.

לעניין נסיבות האירוע, לאחר שמיעת עדותו של התובע ושני עדיו נדמה לי שניתן לסכם, כי מבחינה עובדתית אירע אירוע התאונה כדלקמן:

התובע הוביל באמצעות מלגזה המבוטחת ע"י "הראל חברה לביטוח" (הנתבעת מס' 1), מנוע שהיה בתיקון אל עבר מרפסת/גג הפונה אל החצר, שם חיכו לו עובדים של "אחים חיון עבודות נגרות בע"מ" (הנתבעת מס' 2) המבוטחת ע"י חברת "הפניקס" (הנתבעת מס' 3) שהיו אמורים להרים את המנוע ולהתקין אותו בנישה המיועדת לו.

התובע עצר את המלגזה בקרבת המבנה והמנוע הורם, התובע סייע לעובדים אחרים בהרמתו ועלה וטיפס על המלגזה אל עבר הגג.

אין מחלוקת כי התובע שהה על הגג ע"פ עדותו מהלך פרק זמן זה או אחר (חצי שעה או קצת יותר) וסייע להחזיק את המנוע ולהבריג אותו אל תוך הנישה. מכל מקום לאחר סיום העזרה לעובדים ירד התובע מהגג אל המלגזה דרך שיני המזלג לעבר גג המלגזה שם ישב כדי לרדת ממצב של ישיבה אל עבר המנוע של המלגזה ומשם להיכנס לתא הנהג. התובע העיד כי התכוון לשוב ולהיכנס למלגזה לצורך העברתה למקום אחר. בשלב זה נפגע התובע מחלק מהמלגזה. לטענת התובע מדובר בפעולה של כניסה למלגזה לצורך נסיעה והאירוע חוסה תחת הגדרת סעיף 1 לחוק.

לחילופין והיה ובית המשפט ייקבע אחרת מנתח התובע את הטענות לאחריות ושאלת הרשלנות התורמת. התובע מדגיש כי הוא אדיש לקביעת בית המשפט האם מדובר בתאונת דרכים או פקודת הנזיקין והנתבעת 1 טוענת כי יש להתחשב בעובדה זו לעניין סיווג המקרה כתאונת דרכים.

הנתבעת מס' 1, טוענת כי אין לראות באירוע כתאונת דרכים. לטענתה התובע החנה את המלגזה וכיבה את המנוע שלה ומכאן שהנסיעה במלגזה הסתיימה והמלגזה עמדה במקומה שהמנוע שלה כבוי כאשר התובע הסב אותה למעין סולם או פיגום לצורך עלייה לגג עליו עבד יחד עם עובדים נוספים משך לא פחות מחצי שעה, זאת ועוד התובע בחר לרדת דרך המלגזה שעה ששאר העובדים ירדו דרך המדרגות והבחירה הזאת מעידה על כך, כי אין המדובר ב "שימוש למטרות תחבורה". נפילת התובע מהמלגזה הייתה אקראית ומזדמנת ואירעה עקב התממשות סיכון שאיננו תעבורתי.

התובע החנה את המלגזה, כיבה את המנוע שלה והתרחק ממנה ובחלוף זמן רב (כחצי שעה), ניסה לרדת באמצעותה ממבנה תוך שהוא למעשה מסב אותה כתחליף לסולם או פיגום ונפגע תוך כדי כך ובעת ניסיונו לקפוץ מגג המלגזה לעבר המנוע שלה. מכאן שאין המדובר בכל מקרה בתאונת דרכים. ככל שתהיה טענה ל"ניצול הכוח המכני" מסבה הנתבעת מס' 1 את תשומת לב בית המשפט לכך, כי המנוע של המלגזה היה כבוי וממילא לא נוצל הכוח המכני שלה. נפילתו של התובע אירעה כתוצאה מאובדן שיווי משקל לאחר שמכנסיו נתפסו בבורג במלגזה ללא כל קשר לשימוש בכוח מכני של המלגזה.

יש לציין כי הנתבעת מס' 1 הפנתה אותי לפסיקה רלוונטית, לטענתה, ועיינתי בה.

הנתבעות 2-3 טוענות לעומת זאת, כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק. התובע בעדותו ציין, כי היה חייב להחזיר את המלגזה לנגרייה, מרחק נסיעה של 5 דקות. הירידה מגג המלגזה הייתה למטרת תחבורתית ולשימוש במלגזה. התובע נסע במלגזה לפני שסייע לעובדים אחרים לשים את המנוע במקומו והתכוון לנסוע בה לאחר שסיים לסייע להם. מדובר ב"רצף נסיעתי", גם אם באמצע הייתה הפסקה כלשהי על מנת לסייע לעובדים אחרים להרים את המנוע, בכל המקרה הנסיעה במלגזה לא הסתיימה, הקיר החיצוני עליו הונח המנוע לא היה היעד הסופי של המלגזה שכן היה על התובע להחזיר אותה למקומה.

התובע נפגע בעת שביקש לרדת מגג המלגזה לכיסא הנהג לצורך נסיעה, ואז נפגע מבורג של מלגזה.

התובע כבר היה במגע פיזי עם המלגזה וניתן להשוות אותו לאדם שנפגע ממתכת בולטת בדלת מכוניתו כאשר הוא מבקש להיכנס אליה כדי לנהוג בה. הכניסה לרכב המלגזה בין אם מהדלת ובין אם מהמזלג ובין אם מגג המלגזה כל עוד היא נעשית למטרה תחבורתית של כניסה ונהיגה ברכב המלגזה היא "למטרות תחבורה". גם הנתבעות 2-3 מפנות לפסיקה רלוונטית לטענתן, ועיינתי בה.

לאחר שבחנתי את עדותו של התובע ואת העדים שנחקרו וכן את עמדות הצדדים בסיכומיהם והפסיקה המצורפת, אני נותן בזאת את פסיקתי:

אני קובע בזאת כי התאונה בה נפגע התובע ביום 24/06/2013 מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1965.

להלן נימוקיי:

1. התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית בבית המשפט הדגיש בפני כי ירידתו לכיוון כיסא נהג המלגזה לאחר שסייע להכניס את המנוע לאותה נישה, מהלך של חצי שעה, היתה כדי להסיע את המלגזה בחזרה למקומה.

2. אני מקבל את עמדת הנתבעות 2 ו- 3 בסיכומיהן, כי התובע ביקש לנסוע במלגזה לאחר שסייע לעובדים לשים את המנוע במקומו. העובדה שהיתה הפסקה של חצי שעה על מנת לסייע לעובדים אחרים להרים את המנוע, לא שינתה את "הרצף הנסיעתי". הנסיעה במלגזה בפועל לא הסתיימה והנחת המנוע באותה נישה לא היתה יעד סופי של המלגזה שכן התובע היה צריך לחזור אליה ולסיים את הנסיעה.

3. ירידתו של התובע לגג המלגזה היתה לצורך נסיעה ואז נפגע מבורג של המלגזה.

4. יש כאן מטרה תחבורתית מובהקת של כניסה ונהיגה ברכב המלגזה ל"מטרות תחבורה" ומשכך מדובר בתאונת דרכים.

5. לעניין פסיקה – עברתי על פסקי הדין שצרפו הצדדים.

א. בפסק דין בת.א. 2530/03 שצרפה הנתבעת מס' 1 דובר על תובע שהועלה לגובה באמצעות מלגזה על מנת לקחת כלי עבודה ואז לפתע המלגזה נעה והתובע נפל ונפגע. במקרה זה התובע לא נפגע בזמן שביקש להכנס למלגזה ולהתחיל בנסיעה ולכן לא מתקיימת כוונה תחבורתית של נסיעה במלגזה.

ב. בפסק דין בת.א. 60713-05-13 שצרפה הנתבעת מס' 1 עסק התובע בחתוך דופן של ארגז משאית אשר נקשר באמצעות שרשרת לשיניה של המלגזה וזאת כדי למנוע את נפילת דופן ארגז המשאית בתום פעולת החיתוך. אלה נסיבות שונות לחלוטין במקרה שלפנינו ובצדק קבע בית המשפט כי השמוש במלגזה אינו שימוש בכח המכני של המלגזה אלא במבנה הפיזי שלה לצורך ייצוא הפלטה.

ג. בפסק דין בעניין ר.ע.א. 9147/05 כלל בע"מ נגד אורי צעיר, נפגע התובע בעת שהועלה בכלוב שהונח על שיני המלגזה לגובה של כ- 3 מטר כשלפתע נע הכלוב והתובע נפל לקרקע. פסיקת בית המשפט היתה כי לא התקיים כאן היסוד של "שימוש" ברכב שכן הכלוב לא התנתק ולא נפל ועל כן לא נעשה ברכב שימוש כמשמעותו בחוק. שונה המצב בענייננו כאשר כאן מדובר בפציעה במהלך כניסה אל המלגזה מתוך כוונה לנהוג בה ולהסיע אותה מנקודה אחת לנקודה אחרת.

6. אני סבור שנסיבות המקרה הנוכחי דומות למקרה אשר הוצג בסיכומי הנתבעות 2 ו- 3 בת.א. 40895/07 אקדם שמואל נ' מנורה בע"מ, כאן נפל התובע כאשר ביקש לעבור ממגן המלגזה עליו עמד על מנת לשבת בכיסא המלגזה. בית המשפט קבע: "מדובר בכניסה או ירידה מהרכב למטרות תחבורה ומתקיימת הגדרת תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים".

7. בסופו של יום מדובר בנסיעה אחת אותה ביצע התובע עם המלגזה והעובדה שהתובע סייע משך מחצית שעה בהכנסת המנוע לנישה, לא היה בה כדי לשנות את העובדה שהתובע ביצע פעולה של נסיעה עם המלגזה והתכוון לחזור אליה לצורך סיום פעולת הנסיעה והחזרת המלגזה למקום המתוכנן לה.

אשר על כן, אני קובע כי מדובר בתאונה שחל עליה חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לתובע נקבעו במל"ל נכויות זמניות ולבסוף נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הנזק הניורולוגי שנגרם

לתובע.

מדובר בנכות המהווה נכות על פי דין והיא הנכות המחייבת לצרכי פיצויים.

אני קובע את התיק לק.מ. לצורך הגשת תחשיבי נזק ומתן הצעה במידת האפשר.

התובע יגיש תחשיב תוך 60 יום.

הנתבעת מס' 1 תוך 60 יום לאחר מכן.

סוף דבר:

התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בעילה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 3 נדחית בעילה של פקודת הנזיקין והנתבעת 1 תשלם הוצאות לנתבעות 2 ו- 3 בשיעור של 4,500 ₪ + מע"מ.

סכום זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התיק נקבע לק.מ. על פי ומכח החלטה זו ליום 12.11.17 שעה 12.30.

המזכירות תודיע לצדדים ותקבע ביומני.

ניתן היום, ד' סיוון תשע"ז, 29 מאי 2017, בהעדר הצדדים.