ח' נ' גאנם

א.מבוא וסקירת ההליך

1.מונחת לפנינו תביעתה של התובעת, גב' ב.ש.ח. (להלן: "התובעת") כנגד הנתבע/התובע שכנגד – המעסיק שלה לשעבר, עו"ד אמיר גאנם (להלן: "הנתבע"), שאף תבע אותה בתביעה שכנגד. התובעת עבדה אצל הנתבע כמזכירה בין חודש 9/1997 לבין יום 17.4.2019, מועד בו פוטרה מעבודתה.

2.אלה הן עילות התביעה העיקרית: השלמת פיצויי פיטורים; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; חלף הודעה מוקדמת; הפרשות פנסיוניות על חשבון תגמולים; גמול שעות נוספות; פדיון חופשה. אלה הן עילות התביעה שכנגד: השבת כלל כספי הפוליסה שנפתחה לתובעת על ידי הנתבע (פיצויים ותגמולים יחדיו); שכר טרחת עורך-דין בגין התביעה שבה ייצג הנתבע את התובעת; וכן פיצוי בגין התנהלות התובעת.

3.לאחר שהוגשו כתבי הטענות בהליך (כולל ביחס לתביעה שכנגד), נערך דיון מוקדם לפני אב"ד ביום 9.3.2020. לאחר מכן הוגשו תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע לדיון הוכחות. ביום 9.12.2020 נערך לפנינו דיון ההוכחות, במהלכו העידו שני הצדדים בלבד, וללא עדים נוספים. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, הועבר ההליך לכתיבת פסק דין.

ב.התשתית העובדתית וטענות הצדדים

4.כפי שכבר צוין דלעיל, התובעת עבדה אצל הנתבע, שהינו הבעלים של משרד עריכת-דין (להלן: "המשרד"), בין השנים 2019-1997. התובעת טוענת כי היא עבדה במשרד כמזכירה. הנתבע אינו מתכחש לתפקיד זה, אולם טוען כי בפועל, היה מדובר בתפקיד בכיר יותר מזה הנטען על ידי התובעת, וכי היא תפקדה כמנהלת מחלקת הוצאה לפועל במשרד.

5.מחלוקת עיקרית בין הצדדים היא ביחס לפיטוריה של התובעת. הצדדים אינם חלוקים כי ביום 17.4.2019 נתן הנתבע לתובעת מכתב פיטורים שנושא תאריך של אותו היום (להלן: "מכתב הפיטורים"), ובו צוין שהיא מפוטרת לאלתר. במכתב צוין כי בעקבות שיחה שנוהלה בין התובעת לבין הנתבע בנוכחות צוות המשרד, הודתה התובעת לפני הנתבע כי היא שיקרה לו ביחס לעבודתה במשרד, ואף אישרה שהיא ישבה בחיבוק-ידיים ללא ביצוע עבודה במהלך יום שלם.

6.התובעת טוענת כי האמור במכתב מהווה סילוף של האמת, וכי לא ידוע לה למה היא פוטרה. בגין כך, היא תובעת מהנתבע את הסעדים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים, שחרור כלל ההפרשות הפנסיוניות לרשותה, חלף הודעה מוקדמת, וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. מנגד, הנתבע מכחיש את כלל טענותיה, וטוען כי הדברים שצוינו במכתב הם אמת לאמיתה.

7.לשיטת הנתבע, מעשיה החמורים של התובעת, ובכללם אי-אמירת אמת והימנעות מעבודה לאורך זמן רב, מצדיקים את דחיית כלל הסעדים שנתבעו ביחס לעילה זו על ידי התובעת. עוד הוא טוען, כי יש במעשיה כדי להביא לקבלת התביעה שכנגד, לרבות ביחס להחזר שהוא צריך לקבל של הכספים ששולמו על ידו על חשבון הפרשות פנסיוניות. כמו כן, יש מקום לפסוק לו פיצוי בגין הנזקים שגרמה התובעת למשרד.

8.מחלוקת נוספת בין הצדדים עניינה בשעות עבודתה של התובעת, כאשר האחרונה טוענת כי היא עבדה במתכונת עבודה קבועה, שיש בה כדי לזכות אותה בגמול שעות נוספות. מנגד, הנתבע טוען, כאמור לעיל, כי התובעת השתמטה מהעבודה פעמים רבות ובניגוד לשעות העבודה המדווחות על ידה. עוד הוא טוען, כי הדיווח שהעבירה לו התובעת בגין שעות עבודתה אינו מדויק.

9.עוד מחלוקת שקיימת בין הצדדים היא לגבי פדיון דמי החופשה – התובעת טוענת מחד כי היא זכאית לפדיון דמי חופשה, ולאור העובדה שצבירת ימי החופשה שלה לא היתה מדויקת. מנגד, הנתבע טוען שהוא אינו חייב לה דבר בגין כך, היות שהתובעת נעדרה רבות מעבודתה, וחרף כך – שכרה שולם במלואו לאורך כל השנים.

10.לבסוף, מחלוקת אחרונה בין הצדדים הינה באשר לתביעה שכנגד, וכאשר הנתבע טוען כי על התובעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו למשרד בשל התנהלותה של התובעת, הן במהלך השנים וכאשר נמנעה מעבודה בפועל, והן לאור התנהלותה במועד סיום העבודה ולאור הנזקים שנגרמו בשל עזיבתה. עוד הוא טוען, כי על התובעת לשלם לו שכר טרחת עורך-דין בגין הייצוג המשפטי שהוא העניק לה במסגרת תביעת הגירושין שלה. אשר לתובעת, היא מכחישה מכל וכל את טענות ודרישות הנתבע שבנדון.

ג.הכרעת בית הדין בתובענה

ג.1.מבוא להכרעת בית הדין

11.נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששמענו את עדותם של הצדדים, ולאחר שעברנו על כלל מסמכי בית הדין, אנו קובעים כי דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה (לעניין נימוקיה) וברובה הגדול (לעניין סכומיה). אשר לתביעה שכנגד, הרי שיש לדחותה כליל. להלן נסביר כיצד הגענו למסקנתנו שבנדון.

12.כבסיס למסקנתנו שבנדון, נציין ונדגיש שני נתונים, שעליהם נחזור בפירוט בהמשך הדברים:

תחילה, עדותה של התובעת לפנינו התאפיינה ברציפות, בהירות ומהימנות רבה, ותוך כדי שטענותיה כלפי הנתבע לא נסתרו כלל;

לאחר מכן, הנתבע כשל במידה רבה מאוד בהוכחת טענותיו – בין אם ביחס לנסיבות ואופן פיטוריה של התובעת, בין אם ביחס ליחסה הבעייתי והנטען של התובעת לעבודה במשרד, ובין אם בכלל. בהקשר זה, הנתבע נמנע מלהביא לפנינו עדויות וראיות רבות, שהיה מקום להביאן, כדי לעגן את טענותיו.