ח"נ 6385-07-14 עיריית חדרה נ' ביטון

רקע

בתאריך 13.5.14 הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה עבירה של חניה על מדרכה לפי סעיף 5(ד)(3) לחוק העזר לעירית חדרה (העמדת רכב וחנייתו) התשנ"א-1990. הנאשמת מואשמת בכך שביום 5.1.14 בשעה 21:33 היא העמידה את רכבה על המדרכה ברח' רוטשילד 40 בחדרה, במקום שלא נקבע כמקום חניה מסודר.

בתגובתה לכתב האישום טענה הנאשמת כדלקמן: "אני נתקעתי עם הרכב ברחוב שהוא חד סטרי אז שני בחורים דחפו אותי על המדרכה שלא אחסום את הכביש... אני יצאתי מהרכב כי הבחור היה צריך להביא לי את האוטו שלו כדי להניע והוא אמר לי שהוא כבר חוזר. ברגע שהייתי עם הגב לאוטו הפקחית צילמה את האוטו. למחרת תיקנתי את הרכב. בבוקר כדי להגיע לחשמלאי השכן שלי הגיע איתי לאוטו".

לנוכח דברים אלה ולאור טענת ב"כ המאשימה לפיה בתגובתה לבקשת הנאשמת לביטול הודעת תשלום הקנס טענה הפקחית שרשמה לה את הדו"ח כי "לא היו דברים מעולם" וכי הנאשמת יצאה מרכבה כדי לקנות סיגריות, נקבע התיק לשמיעת ראיות.

הראיות

מטעם המאשימה העידה הפקחית הגב' צילה לוי (להלן: "הפקחית") אשר ערכה את הדו"ח וצילמה את הרכב (ת/1) וכן הגיבה לבקשת הנאשמת לביטול הודעת הקנס (ת/2). בהתייחסותה אל גרסת הנאשמת אמרה הפקחית: "...הגברת החנתה את הרכב כאשר הוא מונע על המדרכה, לא היה נהג. בנסיבות הנ"ל נרשם הדו"ח. כאשר הגברת יוצאת מחנות או סיטונאות "חן גור" סיגריות, היא פונה אלי בזעם ואומרת לי מה עשית, אמרתי לה רשמתי לך דו"ח היות והעמדת את הרכב על המדרכה. היא אמרה לי מה אכפת לי, גם ככה הרכב של אילן הפקח ותהיה לך בעיה איתו. כמובן שאני לא מייחסת לזה חשיבות כי אין לי משוא פנים, אני עובדת על טוהר מידותיי. אחר כך התחלתי לקבל כל מיני פניות מהפקח, ממקורבים לנאשמת ומהפקח עצמו אילן אוחנה אבל אילן אוחנה כשנשאל על ידי האם הרכב הושאל לנאשמת או שהיא בת משפחה כפי שהיא ציינה בהמשך בהלך הרוח, הוא אמר שאין לו שום קשר איתה והוסיף עוד כמה מילים... הוא שאל אותי באמת רשמת לה דו"ח... אמרתי לו שאחרי רישום הדו"ח היא אמרה לי שהרכב שלו והוא אמר שזה לא שלו ושהיא לא קרובת משפחה כפי שהיא טענה או איזו קרבה כזו או אחרת, שאעשה מה שאני רוצה... הוא כנראה שמע על המקרה מהנאשמת...". לשאלה האם היתה עדה לסיטואציה שבה רכבה של הנאשמת היה "תקוע" ושני בחורים דחפו אותו אל המדרכה, השיבה הפקחית כי בשלב מסוים בו הרכב היה מונע והנאשמת נכנסה אליו והחלה לנסוע, היא פנתה אליה והעירה לה באמרה "אז הרכב לא היה תקוע", אלא שהנאשמת הגיבה בהנפת יד והמשיכה בנסיעתה.

גם בתשובותיה לשאלות הנאשמת בחקירה הנגדית, השיבה הפקחית כי זו "יצאה עם פאקט סיגריות והיתה עם פיג'מה".

הנאשמת אשר חזרה על גרסתה בדבר התקלה שארעה לרכבה, תיארה בעדותה בפני את פרטי הארוע כך: "...נתקעתי על הכביש, האוטו דמם, שני חבר'ה ביקשתי מהם אם הם יכולים לדחוף אותי על המדרכה. לא יכולתי לבקש מהם לתוך החניון שזה עוד 150 או 200 מטר, זה חניון חינם. אני ירדתי מהרכב. הייתי עם הגב שלי אל הרכב, הוא דיבר איתי שהוא הולך לחניון להביא את הרכב שלו להניע לי את האוטו, ואז אחד הבחורים אומר לי היא צילמה לך את הרכב, זה היה ממש ענין של שניות שהיא צילמה לי את הרכב. באמת הייתי אמורה ללכת לקנות סיגריות, עדיין לא קניתי, עוד לא הגעתי לסיגריות כי אני תמיד חונה בחניון חינם כי חזרתי מיום עבודה ולא הייתי עם פיג'מה. אני לא לובשת פיג'מות. אני עובדת במשק בית...".

לשאלותי בדבר הקשר בין הרכב לאילן אוחנה, השיבה הנאשמת: "...התלוצצתי עם הפקחית שהרכב היה של הפקח אילן אוחנה... אני באמת ביקשתי מאילן אוחנה שידבר איתה שזה לא פייר, נתקעתי עם האוטו ולמחרת הבאתי הוכחה לבית משפט שהייתי אצל חשמלאי רכב וכן היתה לי בעיה עם המצבר".

בתשובותיה לשאלות ב"כ המאשימה בחקירה הנגדית הסבירה הנאשמת כי היא לא זימנה לעדות את הבחורים שדחפו את רכבה ו/או את עובד חנות הסיגריות או השכן שסייע לה מכיוון שלא חשבה שתצטרך לעשות כן, הודתה כי היא הגיעה אל המקום במטרה לקנות סיגריות וטענה כי כשהרכב נתקע אורותיו נותרו דולקים על אף שמנועו דמם וכי לאחר שהבחורים שסייעו לה הניעו את הרכב, היא הכניסה אותו לחניון אך הותירה אותו מונע כדי שלא ייכבה שוב ורק אז ניגשה אל חנות הסיגריות.

לתמיכת גרסתה בדבר התקלה שארעה ברכב, הגישה הנאשמת את חשבונית המס נ/1 המלמדת על "סידור איתות + מילוי מים במצבר" ביום 6.1.14.