ח"נ 46495-08-15 עיריית חדרה נ' קליגר

רקע

בתאריך 5.8.15 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של חניה על מדרכה לפי סעיף 5(ד)(3) לחוק העזר לעירית חדרה (העמדת רכב וחנייתו) התשנ"א-1990. הנאשם מואשם בכך שביום 4.7.14 בשעה 17:09 הוא החנה או העמיד את רכבו על המדרכה ברח' ממשית 29 בחדרה.

בתגובתו לכתב האישום טען הנאשם כי המקום בו עמד רכבו בעת שצולם הינו המדרכה הממוקמת בכניסה אל החניה הפרטית של ביתו וכי "הרכב המתין באותה שעה לפתיחת השער". בתשובתו לשאלתי בדבר נסיבות הארוע אמר הנאשם: "אני יצאתי מהרכב כדי לפתוח את שער הכניסה לחניה מבפנים כי השלט לא עבד. הרכב לא היה מונע אבל אני יצאתי לפקחים. זה היה עניין של שתי דקות. הסברתי להם שרק נכנסתי לפתוח והם אמרו "צילמנו ונתנו דו"ח ואין מה לעשות". זו היתה פקחית שהגיעה עם הרכב הפרטי שלה והיה גם רכב מוקד".

לנוכח דברים אלה נקבע התיק לשמיעת ראיות.

הראיות

מטעם המאשימה העידה הפקחית הגב' צילה לוי (להלן: "הפקחית") אשר ערכה את הדו"ח שניתן לנאשם וצילמה אצת רכבו (ת/1). בהתייחסותה אל גרסת הנאשם הטוען כאמור כי פנה אליה ואל הפקח הנוסף שהיה עמה, אמרה הפקחית: "לא מכירה את הנאשם, אף פעם לא נפגשתי איתו, לא ניהלתי איתו שום מו"מ", הסבירה את נוהל רישום הדו"חות בדרך כלל: "ברגע שאני רואה את העבירה, אני מחנה את הרכב, לוקח לי משהו כמו דקה וחצי עד שתי דקות, מוציאה את המסופון, זה לוקח שלוש דקות, מצלמת מכל הזוויות, מסיימת את הדוח, יוצא הדוח, מניחה אותו על השמשה. בסך הכל זה מסתכם בארבע דקות ומרגע שאני מסיימת אני הולכת לרכב, עולה חזרה לרכב", ובתשובה לשאלתי טענה כי היא זוכרת את הארוע וכי "לא פגשה אף אדם מגיע ומזיז את הרכב".

בחקירתה הנגדית על ידי הנאשם התבקשה הפקחית להתייחס אל התצלומים שצולמו על ידו בעת הארוע - נ/1 והיא אישרה כי הגיעה אל המקום ברכב הפיקוח הלבן הנראה בתצלומים אלה והכחישה את האפשרות שהאדם הנוסף הנראה עומד לצד דלתו הפתוחה של הרכב הכסוף ומביט אל המצלמה שעה שדמות אחרת נראית כשהיא מתכופפת אל אזור מושב הנהג ברכב זה, הינו פקח נוסף שהגיע עמה למקום, באמרה: "איך אתה מקשר את אותו פקח אלי? ואולי הוא עבר באזור או סתם עצר לשאול לשלומי? ... אני עומדת בבית המשפט וגבירתי אומרת שעלי לומר רק את האמת. אתה יושב פה בעזות מצח, אתה עדיין מאמין שפגשת אותי. בחיים ולא היה ולא דיברתי ולא ניהלתי איתך שום דבר. אתה כל כך קר ואומר שפגשת אותי. רכב שכור של עיריית חדרה. מה קשור. אני מצולמת פה? מישהו הדריך אותך לומר את הדברים האלה?". לשאלתי מי היא הדמות הנראית מתכופפת אל תוך הרכב הכסוף, השיבה הפקחית "אין לי מושג מי זו הדמות שמתכופפת לתוך הרכב. זה גם לא רלבנטי משום שלא פגשתי את הנאשם מימי" ואז פנתה אל הנאשם ואמרה לו: "זו פעם ראשונה שאני רואה אותך ואני זוכרת כל אירוע". לשאלת הנאשם מדוע הגיעה אל המקום ביום שישי בשעת אחר הצהריים המאוחרת בה נרשם הדו"ח, השיבה: "מה זה מה הסיבה? עבירה, מדרכה. יש לי שיקול דעת שלי בשטח, אני עובדת עם החוק. יש קריאת מוקד, אזרח מתלונן. אנחנו עובדים 24 וגם 48 שעות. אזרחים מתקשרים, רכבים מחנים על מדרכה. ..." ובתוך כך הכחישה את טענתו בדבר הקשר שיש או שהיה לה עם שכנתו לרחוב.

הנאשם אשר עמד על גרסתו לפיה הוא העמיד את רכבו על המדרכה שבכניסה למקום החניה הפרטי שלו משום שנכנס אל הבית כדי לפתוח את תריס החניון שכן השלט-רחוק לא פעל באותה עת, חזר ותיאר את פרטי הארוע שארע מיד לאחר מכן, כך: "...כעבור כמה דקות, 2-3 דקות, יצאתי החוצה, ראיתי שם שני רכבים שמצולמים בתמונה שהצגתי, עומדים מאחורי הרכב שלי ורושמים לי דוח, עוד לא נרשם הדו"ח באותו זמן, הסברתי להם את אותו דבר מה שכרגע אמרתי, הם אמרו שאי אפשר לשנות כלום כי כבר צילמו את הרכב ואז נרשם הדו"ח וניתן לי ... היא הגיעה ברנו, עמדה באמצע הכביש, הוא הגיע עם היונדאי של הפיקוח, עמד מאחורי הרכב שלי, כמו איזה מארב".

הנאשם עמד על כך שהדמות הנראית בצילום נ/1 כשהיא מתכופפת לתוך הרכב הכסוף הינה לא אחרת מהפקחית ולשאלת ב"כ המאשימה מדוע לא העמיד את רכבו ממול, לצד המדרכה האפורה במקום לעמוד על המדרכה, השיב: "אבל יש לי חניה פרטית. אני נכנס דרך המדרכה לבית... אני בטוח שאם זה היה המקרה שלך גם את היית עומדת ככה".

דיון והכרעה

בעתירתה להרשעת הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו ולחיובו בתשלום קנס גבוה מסכומו במקור, טענה ב"כ המאשימה כי גם אם הוא אכן העמיד את רכבו במקום על מנת להכנס לאחר מכן אל החניה הפרטית שבחצר ביתו, הרי שהדבר נעשה בניגוד לחוק המתיר מעבר על המדרכה לצורך הזה, אך לא את העמדת הרכב עליה באופן שבו נעשה הדבר על ידי הנאשם. לא כל שכן במצב בו היו לו אפשרויות אחרות להעמיד את הרכב בהתאם לחוק ולא באופן שחסם את רוחב המדרכה כולה. בכל הנוגע לטענות הנאשם לגבי שיחתו עם הפקחית או הפקחים, טענה ב"כ המאשימה כי טענות אלה אינן רלבנטיות לשאלת האשמה.

מנגד טען הנאשם כי מאחר שמדובר בקצה של רחוב ללא מוצא ובמקום שאין בו הולכי רגל, הרי שבנסיבות הארוע בו הוא פנה אל הפקחים והסביר להם את נסיבות עמידתו במקום בטרם נרשם הדו"ח, היה עליהם להימנע מרישומו.