ח'ליפה ואח' נ' מ. מ. מג'אר

פסק דין

בפניי תביעת התובעים שבגדרה עתרו לחיובה של הנתבעת בתשלום סך של 33,500 ₪.

התובעים טענו שהם מתגוררים בדירתם בכפר מגאר כאשר בחצר ביתם עובר קו ביוב ראשי שמשרת את תושבי הכפר. בעקבות חסימות בקו זה, אירעו בעבר מספר הצפות שגרמו לזרימת מי השופכין לחצר ביתם.

לטענת התובעים ההצפות התרחשו מספר פעמים, בין היתר, בחודשים 7/07 ועד 10/07, אולם חרף פניותיהם הרבות גם באמצעות ב"כ, הנתבעת לא ראתה עד כה לתקן או להסיט את קו הביוב.

בתביעתם התובעים עתרו לחיובה של הנתבעת בסך של 5,000 ₪ בגין פעולות השאיבה והניקוי, בסך של 15,000 ₪ עלות הריסת משטח הבטון בחצר ביתם ויצקת משטח אחר ובסך 1,200 ₪ לפינוי פסולת הבניין, נזקים אלה התובעים תמכו בחוות דעת מקצועית. נוסף לכך, הם עתרו לחיובה של הנתבעת בתשלום סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בעקבות ההסדר אליו הגיעו הצדדים לפיו תובענה זו תוכרע לפי סע' 79(א) לחוק בתי המשפט תוך מתן פס"ד מנומק בקצרה, אזי שמעתי היום את סיכומי הצדדים.

הנתבעת בטיעוניה ראתה להכחיש את ההצפות הנטענות, והיא מוסיפה שההצפה היחידה שארעה התרחשה בשנת 2001 ולא כפי שנטען ע"י התובעים. לעניות דעתי הכחשה זו חסרת כל שחר. התובעים תמכו את תביעת במסמכים רבים, לרבות מכתבים שהוחלפו בין הנתבעת לבין ב"כ התובעים. נוסף לכך, הנתבעת במסגרת סיכומיה הגישה את מכתבו של מר' קזל מאדי העובד במחלקת האחזקה. מכתב זה נערך ביום 16.10.07, ובו מציין מר' מאדי הנ"ל בזו הלשון:" אכן הייתה סתימה היום שגרמה להצפה..", כן מוסיף בזו הלשון :" מח' אחזקה טיפלה בסתימת הביוב בזמן ובאותו היום עם שטיפה וניקיון החצר ולפעמים העבודה נמשכה שעות". ללמדך, שהנתבעת מאשר התרחשותן של מספר הצפות ובחלקן גם בזמנים הנטענים ע"י התובעים.

בהתאם לסע' 8 לחוק הרשויות המקומיות ( ביוב ), תשכ"ב-1962, קו ביוב הנמצא בתחומה של רשות מקומית הוא קניינה של אותה רשות, מכאן שהחובה לתקינותה של רשת הביוב מוטלת על שכמה של המועצה, זאת גם לנוכח לשונו של סע' 10 לאותו חוק. נוסף לקיומה של הוראה חוקית שהופרה בנסיבות ע"י הנתבעת, חשיבות רבה נודעת גם לשאלת צפיותה של הנתבעת להצפות החוזרות ונשנות, זאת בזיקה לעוולת הרשלנות. לנתבעת ידוע לפחות מאז שנת 2001 כי קו זה מועד לסתימות והצפות, חרף זאת ולמרות חלוף שנים מאז הנתבעת לא ראתה לנקוף אצבע כדי להסיר ולטפל במפגע זה. מכל אלה אני סבור שהנתבעת אחראית לנזקי התובעים.

עיינתי בחוות הדעת וסבורני שחלק הארי של הנזקים הנטענים חסרי כל זיקה להצפות של מי השופכין. לא ברור על שום מה דרושה הריסת משטח הבטון שבחצר ביתם של התובעים, ובאם קיים צורך בביצועה של עבודה זו הרי לא ניטען וממילא לא הוכח כי קיים קשר כשלהוא בין תיקון זה למיוחס לנתבעת. הדבר נכון, מן הסתם, גם באשר לפינוי פסולת ההריסה של אותו משטח.

אני סבור שהתובעים זכאים לקבל פיצוי בגין פעולות הניקוי והשאיבה, אותו נכון להעריך על דרך האמדנה בסך של 3,000 ₪,משלא הונחו לפתחי קבלות או ראיות שיאפרשו חישוב מדויק להוצאה זו . נוסף לכך, נכון לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש בסך של 8,000 ₪, בשים לב לסבל הכרוך בהצפות החוזרות של מי ביוב לחצר ביתם .

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב בזאת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 11,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% והמע"מ מסכום הפיצוי שנפסק.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ו סיון תש"ע, 08 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: