ח.ב. נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בה"פ 34979-07-14 שניתן על ידי השופטת ד' בלטמן קדראי ביום 13.2.2017, ובקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל 12112-07-13 בלשכת ההוצאה לפועל בכפר-סבא (להלן: תיק ההוצל"פ).

רקע עובדתי

1. המבקשת והמשיב 2 (להלן: המשיב) הם בעלי זכויות החכירה, בחלקים שווים, בדירה ברחוב שמואל 6 בנתניה (להלן: הדירה). בדירה התגוררו בני הזוג עם ארבעת ילדיהם, שכיום הינם בגירים. המשיב היה המפרנס העיקרי של המשפחה, ואילו המבקשת היא עקרת בית ומקבלת קצבת נכות. בשנת 1999 פתח המשיב עסק כעצמאי, באמצעות חברה בשם ש.י. מ. בע"מ (להלן: החברה). החברה ניהלה חשבון עסקי בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק), שבו נוהל גם חשבונה האישי של המבקשת.

2. לטענת המבקשת, בשלב כלשהו נקלעו עסקי החברה לקשיים, ובחשבונה נוצרה יתרת חובה על סך כ-200,000 ש"ח. עקב כך, לפי הנטען, הפעיל הבנק לחצים על המשיב לקבל הלוואה לכיסוי החוב. ביום 5.11.2009 חתמה המבקשת על מסמכים שבדיעבד התברר לה (כך נטען) כי הם מסמכי הלוואה ומשכנתא על הדירה. חשבונה של החברה הפך מוגבל באפריל 2010 ותשלומי המשכנתא החלו להיפרע מחשבונם המשותף של בני הזוג. בשנת 2010 נפרדו בני הזוג והתגרשו סופית בשנת 2014.

3. משתשלומי הפירעון של ההלוואה לא שולמו, פתח הבנק, בשנת 2013, את תיק ההוצל"פ נגד המבקשת והמשיב לשם מימוש המשכנתא. בקשות של המבקשת לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל נדחו, ולכן הגישה את התובענה נשוא הערעור לבית המשפט המחוזי, בה עתרה לביטול המשכנתא ועיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ביום 8.9.2014 ניתן צו זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא בתיק ההוצל"פ, וזאת בהסכמת הצדדים, מבלי שנדרשה או הופקדה כל בטוחה, וצו זה עמד בתוקפו עד למתן פסק הדין. יצוין, כי המשיב הוכרז פושט רגל ולא ניתן היה להמשיך ולנהל נגדו את ההליכים.

4. המבקשת טענה בתביעתה, כי לא הייתה מעורבת כלל בעסקי החברה, כי לא הובהר לה מצב החשבון של החברה וכן לא הוסבר לה כי היא חותמת על קבלת הלוואה ומשכנתא. לטענתה, הבנק התרשל כלפיה בכך ששכנע אותה ואת המשיב לקחת הלוואה בלתי מוגבלת שנועדה לכיסוי חובותיו העסקיים של המשיב, מבלי שווידא כי המבקשת מסוגלת לעמוד בהחזר תשלומי ההלוואה. עוד נטען כי הבנק הפר כלפיה את חובת הגילוי, לא נהג כלפיה בתום לב והפר את חובת הזהירות המוגברת שהוא חב כלפיה.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

5. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה בקבעו כי טענותיה העובדתיות של המבקשת לא הוכחו. בית המשפט פסק כי בעוד שהמבקשת לא יכלה להעיד מידיעה אישית על מצבה של החברה ונסיבות קבלת ההלוואה, הרי שטענותיה נסתרו מהראיות. כך, למשל, בניגוד לטענתה כי ההלוואה הייתה בלתי מוגבלת, הוכח כי ההלוואה הייתה בסך של 250,000 ש"ח. בנוסף, כך נקבע, הוכח כי כספי ההלוואה הופקדו בחשבונה של המבקשת וכי משם הועברו לחשבונות ילדיה, פרט לסך של 30,000 ש"ח שהופקדו בחשבון החברה. נמצא, כי אף הטענה לפיה המבקשת לא הבינה על מה חתמה וכי היא חתמה ללא שנמסר לה הסבר, נסתרה בעדותה של נציגת הבנק. עוד צוין, כי מצבה האישי הקשה של המבקשת אינו מהווה הגנה מפני מימוש המשכנתא, זאת כאשר משנת 2012 תשלומי ההלוואה אינם משולמים והמבקשת ממשיכה להתגורר בדירה.

הבקשה לעיכוב ביצוע