ח"א 246-15 התובע הצבאי נ' טוראי גרוסמן

כללי

1. כנגד הנאשם, טור' אושר גרוסמן, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. התביעה עותרת למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, ואילו ההגנה סבורה כי ניתן להסתפק במעצר פתוח ביחידה אחרת.

2. כעולה מכתב האישום, התגלע ויכוח בין הנאשם שנהג ברכב בתוככי יחידתו לבין טור' ש.א (להלן – המתלונן), שנסע עמו ברכב. הוויכוח כלל גידופים הדדיים, לרבות אמירה מצד הנאשם: "אני אצא, אני אשבור לך משהו על הראש". או אז יצא הנאשם מן הרכב בעודו אוחז בכוס זכוכית, רץ לעברו של המתלונן, ניסה לבעוט בו והכה באמצעות הכוס על ראשו. המתלונן הדף את הנאשם ארצה, וזה קם והמשיך להכות את המתלונן גם באמצעות הכוס שנשברה קודם לכן במהלך האירוע. הדבר גרם לחתכים בראשו ובגבו של המתלונן והוא נזקק לטיפול רפואי הכולל תפרים ולחופשת מחלה. נטען, כי הנאשם והמתלונן חדלו ממעשיהם רק כאשר קצין שעבר במקום צעק לעברם לעשות כן.

חומר הראיות

3. מעיון בכלל חומר החקירה עולה כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האשמה. אין למעשה מחלוקת, כי לעימות הפיזי בין הנאשם למתלונן קדם ויכוח מילולי, שכלל גידופים הדדיים. באופן כללי, היחסים בין השניים אופיינו בריבים הדדיים, הגם שהיו שגרתיים ולא הובילו לתלונה מצדו של הנאשם למפקדיו (ראו עדויותיהם של רס"ן לביא, רס"ם תורג'מן ורס"ל מליאנקר).

4. בתגובה לקללות מצדו של המתלונן, יצא הנאשם מרכבו כשהוא אוחז בכוס זכוכית בידו. הן המתלונן והן טור' עמיעד ע' מעידים, כי הנאשם הוא שהחל בעימות הפיזי תוך שניסה לתקוף את המתלונן באמצעות הכוס שברשותו; וכי לאחר שהכוס נשברה המשיך הנאשם לאחזה ולהכות באמצעותה את המתלונן בראשו, ונוכח אופן תפיסתו את המתלונן אף בגבו. האירוע הסתיים רק לאחר שקצין שעבר במקום קרא להם לחדול ממעשיהם והצלחתו של טור' ע' להפריד בין שני הנצים.

5. בשלב זה, גרסת המתלונן עדיפה באופן ברור על גרסת הנאשם. העדויות שמסרו המתלונן וטור' ע' משתלבות האחת בשנייה. הגם שטור' ע' הוא חברו של המתלונן, הרי שעדותו הייתה מדודה, עקבית ותוך תיאור מכלול האירוע, שלו תרם בתחילה אף המתלונן. אף הפערים בעדויות השניים, אשר אינם מתייחסים ללוז האירוע – ביחס לנוסח הגידופים או שאלת ריצתו של הנאשם לעבר המתלונן – מצביעים על כי השניים לא תיאמו עדויות. יפים הדברים, מקום בו טור' ע' מסר עדות מייד לאחר האירוע, בעוד המתלונן פונה לבית החולים ואין ראיה כי השניים שוחחו ביניהם באותה עת; ובזמן אמת תיאר טור' ע' בפני סמ"ר אהרוני את המתרחש. עוד נוסיף, כי גם לשיטת הנאשם, טור' ע' ניסה לגשר בין השניים בעת שהותם ברכב וניסה להפריד ביניהם בעת העימות הפיזי. בשלב זה, אף אין מקום לפקפק ביכולתו של טור' ע', שעמד לצידו של המתלונן, להבחין בנעשה. תמיכה חיצונית לגרסאות המתלונן וטור' ע' מצויה גם בעדותו של סרן עומר גביש, שהינו עד חסר פניות.

6. גרסתו של הנאשם באשר להשתלשלות האירועים מרגע יציאתו מהרכב לא עולה בקנה אחד עם העדויות האמורות ועדויות נוספות. גרסתו שינתה את פניה לאורך הדרך, היא סותרת דברים שמסר הנאשם לרס"ם תורג'מן בדבר כוונתו בשעת האירוע; ועל פניו אינה מתיישבת עם השכל הישר (הן באשר למטרת יציאתו מהרכב, הן באשר להשתלשלות העניינים בעימות והן באשר לשימוש שנעשה בכוס).

7. הטענה לחשש מפני המתלונן לא הועלתה ביוזמת הנאשם; ונסיבות האירוע סותרות לכאורה את גרסת הנאשם, שישב בתוך רכב נעול כאשר המתלונן עומד מחוצה לו. מכל מקום, אין ראיה לחשש אמיתי באותה עת לפגיעה פיזית בנאשם מצדו של המתלונן, הן נוכח אופי העימותים ביניהם בעבר והן נוכח אופי ותוכן האירוע הנוכחי. כעולה מחומר הראיות, הנאשם החליט לצאת מהרכב במטרה להתעמת עם המתלונן, שגידפו קודם לכן. הנאשם לא הסתפק בניסיון לתקוף את המתלונן באמצעות הכוס ולהכותו. אף לאחר שנפל, קם והמשיך ביוזמתו בהכאת המתלונן באמצעות הכוס השבורה שהייתה בידו, הגם שבשלב זה אין טענה לפיה המתלונן המשיך להכותו או כי היה ברשותו אמצעי בעל פוטנציאל לנזק. לא ניתן לומר, שבפני הנאשם לא עמדו אפשרויות חלופיות לנהוג אחרת בעת האירוע, לנתק עצמו מהמתלונן ולמצער לא ליצור עימות פיזי בין השניים, שהלך והסלים ביוזמת הנאשם. משכך, כבר בשלב זה ניתן לומר שהנאשם אינו יכול להסתתר תחת טענה להגנה עצמית (השוו: ע"מ/29/14 סמל מחלוף נ' התובע הצבאי הראשי (2014), בפסקה 6).

8. המניע למעשה, אמירתו המאיימת של הנאשם עובר ליציאתו מהרכב, האמצעי שהחזיק ברשותו, ריצתו לעבר המתלונן, הכאתו באמצעות כוס הזכוכית, הנחישות שהפגין גם לאחר שנפל והמשך הכאתו של המתלונן באמצעות הכוס השבורה באיבר רגיש כראשו – כל אלו יחדיו מצביעים לכאורה על מודעותו של הנאשם כלפי כל אחד מרכיבי היסוד העובדתי של העבירה, וכן פזיזות כלפי אפשרות התרחשותה של התוצאה. למעלה מן הצורך נוסיף, כי ניתן להסתייע בכלל לפיו אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו (ע"פ 273/14 מדינת ישראל נ' פארס (23.12.2014), בפסקה 5 (2014)). זאת גם אם המדובר בתגובה ספונטנית-רגעית מצדו של הנאשם לקללות שהופנו אליו מצדו של המתלונן ולהצטברות יחסיו השליליים עמו, ותוך שהוא מצוי עודו תחת השפעת להט האירוע (ע"פ 5828/14 מדינת ישראל נ' כילאני (4.3.2015), בפסקה 8 (2015)).