ח/XXX טוראי י' כ' נ' התובע הצבאי הראשי

רקע

1. ביום 22.7.2018, הוגש כנגד המערער, טור' י' כ', כתב אישום, המייחס לו שני פרטי אישום, שעניינם מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כבר בהחלטתו מיום 19.7.2018, לאחר הצהרת התביעה על כוונתה להגיש כתב אישום, קבע בית הדין קמא, כי מתקיימות במקרה דנן ראיות לכאורה, לביסוס האשמות וכן עילות מעצר, שאינן מאפשרות לנקוט חלופת מעצר הולמת. בהמשך, לאחר חילופי ייצוג ומשהוגש כתב אישום, נדרש בית הדין אף לטענות הגנה נוספות, הן במישור הראייתי והן במישור עילות המעצר, שהוצגו לפניו במהלך הדיון בבקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים. אף הפעם, נקבע, כי לא ניתן לשחרר את המערער למעצר פתוח. בית הדין הורה, אפוא, להאריך את מעצרו של המערער עד ליום 20.9.2018, "נוכח הצהרת ההגנה, כי בכוונתם לכפור בתיק זה, ועל מנת לעקוב מקרוב אחר התקדמות ההליך השיפוטי".
2. ההגנה לא השלימה עם החלטה זו ומכאן הערעור שלפניי.

טענות ההגנה בערעור

3. ההגנה טענה באריכות וביסודיות כנגד קביעות בית הדין השונות. כך, בכל הנוגע לסוגיית הראיות לכאורה, נטען, כי, על פני הדברים, מעוררת גרסת המתלוננת קשיים בולטים. לדידה של ההגנה, מאחר שהמתלוננת מסרה לחברותיה על שארע, רק לאחר שאלו העירו לה על כך שבניגוד לכללים, אפשרה לחייל לשהות בחדרה, ומשציינה זאת לפני מפקדתה, אך לאחר שזו פנתה אליה, בגין שהותו של חייל בחדרה – יש להניח לחובתה, כי המניע להגשת התלונה כנגד המערער היה נעוץ בחששה מפני השלכות מעשיה, כאמור. נטען עוד, כי ניכר מעדויות בני המשפחה של המתלוננת והתנהלותה במהלך העימות בינה לבין המערער, כי לפנינו חיילת חזקה, שיודעת לעמוד על דעותיה, וכן, כי גרסתה של המתלוננת בחקירה התפתחה בהתאם לראיות שהוצגו לה.
4. הבריח התיכון לערעור ההגנה מצוי בטענותיה כנגד עילות המעצר. ההגנה סבורה, כי נסיבות המקרה דנן, לכאורה, אינן מקימות עילות מעצר וכי בהתאם להלכה הפסוקה ואף להנחיות התביעה הצבאית, לא היה מקום לעתור למעצר ממשי בעניין. לדידה של ההגנה, אין לייחס לתיק הממתין לבירור דין (מב"ד), הקיים בעניינו של המערער, משקל רב ומכל מקום, אין בו כדי להקים, אף לא במצטבר לאירוע אשר בבסיס כתב האישום, עילות מעצר.
5. לחלופין נטען, כי שחרור למעצר פתוח ביחידה אחרת, בד בבד עם הטלת מגבלות על תנועתו של המערער במרחב היחידה, או מעצר פתוח ביחידה, שבה משרתים חיילים ולא חיילות – הולם את נסיבות המעשה ונסיבות העושה, ועשוי לענות על עילות המעצר, ככל שישנן.

תשובת התביעה הצבאית

6. מנגד, סמכה התביעה הצבאית ידיה על החלטת בית הדין קמא. נטען, כי מסד הראיות לכאורה מבוסס היטב ומקים סיכוי סביר להרשעת המערער בעבירות שיוחסו לו. עוד נטען, כי טענות ההגנה בדבר מניע נסתר של המתלוננת, ראוי כי יתבררו בהליך העיקרי ולא במסגרת דיון המעצר. התביעה סבורה, כי אמרותיה של המתלוננת ברורות וקוהרנטיות, וכי המתלוננת הקפידה שלא להפריז בתיאור הדברים ולא הסתירה דבר.
7. לדידה של התביעה נסיבות המקרה ותיק המב"ד אשר קיים בעניינו של המערער מבססים עילות מעצר של מסוכנות כללית, מסוכנות צבאית וחשש לפגיעה חריפה במשמעת הצבאית. התביעה ציינה גם, כי בקשת המעצר עולה בקנה אחד עם הנחיית התביעה הצבאית הראשית בנושא, נוכח אישור התובעת הצבאית הראשית, שניתן ובשים-לב לתיק המב"ד בעניינו של המערער.
8. לדידה של התביעה, חלופה של מעצר פתוח, אף אם בתנאים שהוצעו על-ידי ההגנה, אינה הולמת את עילות המעצר הקיימות, המחייבות להותיר את המערער במעצר ממשי.

כתב האישום ומסד הראיות לכאורה

9. כתב האישום מבוסס על דבריה של המתלוננת בחקירה. עיון באמרות מעלה, כי, לכאורה, בלילה שבין שישי, 6.7.2018, לשבת, 7.7.2018, פגש המערער במתלוננת, בעת שישבה עם חברים ביחידה. אציין כבר עתה, כי מחומר הראיות עולה, כי באותה עת, שהה המערער ביחידה בעקבות עונש של ריתוק, שהוטל עליו בדין משמעתי. בין המערער לבין המתלוננת התפתחה שיחה, שבסיומה, ציינה המתלוננת את מספר החדר שלה ביחידה.
10. זמן מה לאחר חצות, הגיע המערער לחדרה של המתלוננת במגורי הבנות, חרף האיסור שחל על בנים לשהות שם. המערער התיישב על מיטת חברתה של המתלוננת, שלא נכחה במקום והשניים שוחחו, צפו בסרטונים במכשיריהם הסלולריים, אכלו, ואף כיבו את האור בחדר.
11. במהלך הדברים, נכנס המערער למיטתה של המתלוננת ונשכב לצידה. בתגובה, אמרה המתלוננת, כי היא "לא בעניין" והמערער השיב לה "תירגעי הכל בסדר". חרף האמור, החל המערער ללטף את ראשה של המתלוננת, את הפנים שלה ואת בטנה, כך שידיו הגיעו אל מתחת לקו החזייה. המתלוננת מצדה, הסיטה את ידיו של המערער ממנה. בשלב זה, כנטען, עלה המערער עם גופו על המתלוננת, נשכב מעליה ואחז בחוזקה במפרקי הידיים שלה, במקביל לראשה. הוא החל לנשק את המתלוננת בפנים ועל הפה, והיא, בתגובה, הזיזה את פניה מצד לצד ואמרה לו מפורשות, כי אינה מעוניינת בכך. המערער המשיך במעשיו והחל לפסק את רגליה של המתלוננת באמצעות ברכיו. המתלוננת חשה בזקפה של המערער מבעד למכנסיו.
12. בשלב זה, הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזתו של המערער, התרוממה מן המיטה, נעמדה בסמוך לדלת החדר וביקשה מן המערער לעזוב את החדר. המערער מסר כי אינו מוכן לעזוב, עד שהמתלוננת תנשק אותו. האחרונה מסרה, כי אינה מוכנה לכך והפצירה בו לעזוב. המערער מצידו, הצמיד את המתלוננת לשידה בחדר ונשקה על פיה. לאחר מכן, התנה את עזיבתו בכך שהמתלוננת תמסור לו את מספר הטלפון הנייד אשר ברשותה והיא עשתה כן. המערער יצא מחדרה של המתלוננת בשעה 04:00 לערך.