ח/XXX טוראי ד' ר' נ' התובע הצבאי הראשי

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המטכ"ל שניתנה בתיק מטכ"ל (מעצרים) 164/18 (סא"ל שחר גרינברג – סגן הנשיאה) ביום 24.5.2018. הערעור התקבל.

רקע

1. המערער, טוראי ד' ר', נעצר ביום 16.5.2018, בחשד למעורבות בעבירה של היעדר מן השירות הצבאי, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. ביום 24.5.2018, הורה בית הדין קמא על מעצרו הממשי עד ליום 27.5.2018, לשם הגשת כתב אישום. ההגנה לא השלימה עם החלטת בית הדין קמא ומכאן הערעור שלפני.
2. ערעור ההגנה נסב על ארבע טענות מרכזיות. האחת עניינה בטענה כנגד קיומו של מסד ראייתי להוכחת מודעותו של המערער לצו הגיוס שנשלח לכתובתו הידועה, מאחר שהמערער עזב את הארץ, זמן קצר לאחר ההליכים בלשכת הגיוס. הטענה השנייה מצויה במישור של עילות המעצר ועניינה בטענת ההגנה כי למערער זיקה חלשה למדינת ישראל. הטענה השלישית עסקה בעמדת ההגנה, שלפיה רשויות המדינה הבטיחו למערער ולאחרים המצויים במעמדו, במסגרת חגיגות יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל, כי יוכלו לשהות בארץ, בין המועדים 16.5.2018-1.4.2018, מבלי להיעצר. נטען גם, כי על אף שהטענה הוצגה בהרחבה בערכאה קמא, בית הדין לא נידרש אליה בהחלטתו. טענתה הרביעית של ההגנה, עניינה בהשפעת העובדה כי המערער ביקר בלשכת הגיוס, במספר הזדמנויות במהלך החודש האחרון, ולא נעצר. נטען, כי בנסיבות אלה, ניתן לאיין את החשש להימלטות מאימת הדין, באמצעות הפקדת הדרכון של המערער.
3. התביעה הציגה לעיוני את חומר הראיות שנאסף. לשיטתה, בהתאם לחזקה המנויה בסעיף 55 (5) לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, ואף לנוכח השתלשלות העניינים בהמשך, יש לקבוע, כי המערער, לכאורה, היה מודע למועד שאליו נקרא לגיוס, ולאחר מכן, להיותו במעמד של משתמט משירות צבאי. אשר לטענה בדבר זיקתו לארץ, נטען, כי במועד שבו היה על המערער לשרת בצבא, היה האחרון בעל זיקה ברורה וממשית למדינה. בכל הנוגע לטענה של הפרת ההבטחה המנהלית, כאמור, נטען, כי המערער ביכר להסדיר את מעמדו כמשתמט ולו במחיר של מעצרו, ועל כן, על פני הדברים, לא הופרה ההבטחה כאמור. לדידה של התביעה, עילות המעצר המתקיימות בעניינו של המערער, אינן מאפשרות לנקוט חלופה של מעצר פתוח.
4. להלן, אבחן את טענות ההגנה כסדרן.

פוטנציאל הראיות להוכחת האשמה

5. בחינת המסמכים שנאספו, מעלה, כי המערער, יליד שנת 1990, עלה עם אמו מרוסיה לישראל, בהיותו כבן שלוש. האם, שחקנית כדורסל מקצועית, השתלבה בקבוצות כדורסל מקצועיות בארץ ואף נמנתה עם סגל הנבחרת של מדינת ישראל. בשנת 1996, לאחר הליך של גיור, היא ובנה קיבלו אזרחות ישראלית.
6. בשנת 2008 נקרא המערער ללשכת הגיוס בירושלים. המערער התייצב בחודש מרץ 2008 להליכי צו ראשון. הוא חתם על טפסים ואף הותאם לו פרופיל 97. בהמשך, בחודש מרץ 2008, לכאורה, הופק צו שקרא אותו לגיוס בחודש מרץ 2009. הצו הופק על-ידי סטטוסרית מוסמכת ולכאורה, נשלח באותו המועד, לכתובתו הרשומה של המערער, בדואר ישראל.
7. המערער עזב עם אמו את הארץ בחודש מאי 2008, בהיותו בן למעלה מ-17 שנים.
8. כמו כן, על-פי מכתבים המצויים ברשות התביעה וכעולה משתי האמרות שמסר המערער, בשנת 2014 ביקרה אמו של המערער בארץ ולאחר שובה לרוסיה, מסרה למערער כי הוא הוכרז כ"משתמט". זאת ועוד, במהלך שנת 2015, המערער, אף הוא שחקן כדורסל מקצועי, ביקש להסדיר את מעמדו ולפטור אותו משירות צבאי, על מנת שיוכל לשחק בקבוצת הכדורסל מכבי תל-אביב.
9. המערער הגיע ארצה ביום 5.4.2018, לאחר שלמד על חלון ההזדמנויות שהעניקו הרשויות במדינה, בין המועדים כמפורט לעיל. לדבריו, ביקש לבחון את האפשרות להסדיר את מעמדו ולהתקבל כשחקן, לשורות קבוצת הכדורסל מכבי תל-אביב.
10. עולה מן המקובץ, כי לפנינו, לכאורה, מי שמודע לצו שקרא אותו להתייצב לגיוס בחודש מרץ 2009 ונמנע מלעשות כן. המערער אף מודע למעמדו כמשתמט גיוס, שכן הגעתו לישראל נועדה להסדיר את מעמדו. להשלמת התמונה, ולמעלה מן הנדרש, אציין עוד, כי בעניינו של המערער חל גם צו פוקד כללי, אשר לפיו, היה עליו להתייצב לגיוס החל מיום 25.3.2009.
11. מסכת ראיות זו, מקימה, ברגיל, עילות מעצר מובהקות של חשש להימלטות מאימת הדין, מסוכנות צבאית וחשש לפגיעה חריפה במשמעת הצבאית. אלה, במצטבר, היו מחייבות את מעצרו הממשי של המערער (ראו והשוו: ע"מ/41/12 התובע הצבאי הראשי נ' טור' בנהיים (2012)). עם זאת, יש להוסיף ולבחון, כיצד, אם בכלל, משפיעות טענות ההגנה האחרות על משקלן המצטבר של עילות המעצר, בנסיבות המקרה דנן.

זיקתו של המערער לארץ

12. אף בסוגיה זו אין בידי לקבל את טענות ההגנה. הלכה פסוקה היא, כי: