ח'רבוש נ' סבאח

פסק דין

1.בפניי תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין. הנתבע היה לקוחו של התובע, ופנה אליו על מנת לטפל לו במספר תיקים. התובע טיפל באותם תיקים, ובשלב מסויים הופסק ייצוגו ע"י הנתבע טרם סיום הטיפול. המחלוקת היא בשאלת גובה שכר הטרחה.

2.בישיבה מיום 1.3.10 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יוגש כל החומר לבית המשפט, יוגשו סיכומי הצדדים, ויינתן פסק דין לפי שכר טרחה ראוי בהתעלם מהסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים.

3.אין מחלוקת כי התובע סיפק שירותים משפטיים לנתבע, והמחלוקת כאמור היא ביחס להיקפו של השירות שניתן בפועל על ידי התובע, ולתמורתו. גרסת הנתבע היא כי השכר המלא עבור השירות שניתן שולם זה מכבר לתובע, אשר לקח לעצמו את תשלומי ההוצל"פ כשכ"ט, אף מבלי ליידע את הנתבע אודות קבלת התשלום.

4.לאור ההסכמה הדיונית בין הצדדים לפיה יינתן פסק דין לפי שכר הטרחה הראוי, בלי להיכנס לשאלת גובה שכר הטרחה המוסכם, נבחן תחילה את שכר הטרחה הראוי במקרה דנן.

שכר טרחה ראוי:

5.במקרה בו לא נחתם הסכם שכר טרחה קובע סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) – תשל"ג- 1973 כי:

"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה. "

6.כבר נקבע בפסיקה כי קביעת השכר הראוי לעורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה לפי נסיבותיו, כשיש להביא בחשבון את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו , סוג העבודה, טכנית ושגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא. (לעניין זה ראה ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז (5), 114 ).

7.בנסיבות העניין אני קובעת כי השכר הראוי שייקבע להלן יקח בחשבון את מהות השירות שניתן, את העובדה כי הנתבע היה לקוח קבוע של התובע לתקופה מסויימת, את הכספים שכבר נגבו ע"י התובע, ואת התעריף המינימאלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 (להלן : "כללי הלשכה").

8.התביעות המשפטיות שטופלו על ידי התובע עבור הנתבע:

1) ת.א. 3643/01 (שלום נצרת) - תביעה זו נדונה ונתקבל בה פס"ד- התובע קיבל את הייצוג בתביעה הנ"ל לאחר שהנתבע פיטר את עורך הדין שטיפל באותו עניין. התובע הגיש בקשה להגשת כתב תביעה מתוקן ביום 16.08.01 וכן כתב תביעה מתוקן ביום 10.09.01.

התביעה התייחסה לעבודות שביצע הנתבע בבית הספר היסודי בכפר טורעאן , תיקונים בבנייני העזר בחצר ובגדר שמסביב לבית הספר, העבודות בוצעו בחודש 07.00.

סכום התביעה עמד על סך 18,018 ₪.

נערכו דיונים בימים 12.02.02 , 08.04.02 וביום 28.05.02. נתקבל פסק דין על סך 7,000 ₪ .

התובע טען כי בגין ת.א. 3643/01 הוא קיבל את מלוא התמורה שמגיעה לו, והנתבע אינו חולק על העובדות לעיל.

הנתבע טען כי התביעה בת.א. 3643/01 וחמש ההמחאות שהוגשו לביצוע הינן על חשבון אותן עבודות שתמורתן נתבעה על ידי התובע מאת המועצה בת.א. 4994/01, ורק בשל רשלנותו של התובע הוגשו תביעות כפולות בגין אותן עבודות שבוטלו בסופו של יום, כך שאין לתובע כל זכות לקבל שכ"ט בגין מעשה רשלני זה, שגרם לנתבע רק להוצאות ותשלומי אגרה מיותרים.

התובע אכן הגיש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בטבריה חמש המחאות בסך 50,000 ₪ בתיק 3-02-00758-05, תיק שנסגר כפי שיפורט בהמשך, אולם ת.א. 3643/01 לא היתה תביעה כפולה מאחר והתייחסה לעבודות מעבר לעבודות אליהן התייחס הנתבע בת.א. 4994/01 ,כשהתובע קיבל את מלוא שכר טרחתו עבור אותה תביעה .

התיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ ומספרו 05-01568-02-5, אליו אתייחס בהמשך.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי התובע אינו זכאי לכל תמורה בגין תביעה זו.