ח'ניפס ואח' נ' בשותי

פסק דין

התובעים, בת ואביה, מבקשים לחייב את הנתבעת, המנהלת עסק ללימוד לקראת מבחן פסיכומטרי בפיצויים בסך של 30,800 ₪ וזאת בשל העובדה כי התובעת 1 (להלן:"התובעת") נרשמה לקורס אצל הנתבעת, כאשר לטענתה הנתבעת יצרה בפניה מצג כי הקורס יבטיח לה שיפור הציון במבחן הפסיכומטרי, דבר שלא קרה בפועל.

התובעים טוענים כי כתוצאה מאי קיום המצג שיצרה הנתבעת נגרמו לתובעת נזקים והם תובעים הן את השבת עלות הקורס בסך 4,500 ₪, הן את העלויות בגין רישום חוזר לבחינה פסיכומטרית ולאוניברסיטה, וכן פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הפסד שנת לימוד ו- 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

אין כל מחלוקת כי במבחן פסיכומטרי שעשתה התובעת לפני תחילת הלימודים בקורס, בחודש 12/2009 קיבלה ציון של 548, ועל מנת ללימודי פסיכולוגיה בהם היתה מעונינת, צריכה היתה לשפר את הציון לכדי 650. במבחן שעשתה התובעת בסיום הקורס, בספטמבר 2010, קיבלה ציון 537 שהוא נמוך מהציון שקיבלה במבחן הראשון. מאחר וציון זה לא איפשר לה להתקבל ללימודים שהיתה מעוניינת בהם, עברה קורס במכון אחר בין החודשים 2/11 – 4/11 ולאחריו נבחנה שוב וקיבלה ציון של 647.

הנתבעת דוחה את טענות התובעים וטוענת, ראשית כי לתובע 2 אין כלל עילת תביעה כנגדה שכן, כל ההתקשרות נעשתה בינה לבין התובעת שהינה בגירה. טענה זו מקובלת עלי והתובעים לא נתנו כל הסבר מהי עילת התביעה של אבי התובעת.

מעבר לכך, מפנה הנתבעת להסכם שנערך בינה לבין התובעת בכתב, ביום 6.2.2010, אשר בו צוין אורך הקורס (120 שעות לימוד במהלך כחמישה חודשים), צוינה עלות הקורס וכן נרשם בו בסעיף 3 (בתרגום מערבית), כי התובעת מצהירה שידוע לה כי אי הצלחה במבחן הפסיכומטרי, אינו פוטר אותה מתשלום שכר הלימוד במלואו, וכי לא יהיו לה כל טענות כנגד פירעון השטרות שנמסרו על ידה במידה והענין יתברר בבית המשפט.

הנתבעת מדגישה כי מעולם לא התחייבה בפני התובעת כי תשיג תוצאה מסוימת או תוצאה גבוהה יותר מאלו שהשיגה במבחן קודם אליו ניגשה, וכי כל התחייבותה היתה ללמד את מלוא החומר הנדרש במסגרת השעות שסוכמו (דבר שעמדה בו ואף נתנה שעות נוספות על מנת להכין את התלמידות היטב). הנתבעת מוסיפה כי אין באפשרותה להתחייב להישגים מסוימים שכן ברי כי תוצאה של מבחן אינה תלויה אך בטיב הקורס אלא גם במידת ההשקעה של התלמיד וביכולתו ביום הבחינה.

יצוין כי לכתב התביעה לא צרפה התובעת העתק מההסכם שבין הצדדים, אולם בדיון בפני היא לא הכחישה את חתימתה עליו אך טענה כי הנתבעת לא הסכימה לתת לה לעיין בו קודם לחתימה וגם לא מסרה לה עותק ממנו, לאחר החתימה.

התובעת ציינה כי התחייבות הנתבעת באשר להצלחה במבחן הפסיכומטרי, ניתנה בעל פה ואלמלא התחייבות זו, לא היתה מסכימה לשלם את שכר הלימוד בסך של 4,500 ₪ שהינו גבוה בצורה ניכרת מהסכומים המקובלים עבור קורס כזה באיזור מגוריה בשפרעם. התובעת הוסיפה כי הנתבעת הדגישה בפניה כי מדובר בקורס מצומצם שיש בו מעט תלמידות (4 במספר) ודבר זה מבטיח את איכות הלימוד ומכאן את שיפור הציון.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפני ולאור העובדה כי בין הצדדים קיים הסכם בכתב, אינני רואה לנכון לקבוע כי הנתבעת יצרה בפני התובעת, בעל פה, מצג כנטען על ידה אשר עולה לכדי מצג חוזי אשר יש לראות אותו כחלק מההסכם בין הצדדים. ההלכה בדבר קיומה של חזקה כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שמבין על מה חתם, הינה הלכה מושרשת בפסיקה וכאשר אדם בא לטעון בדבר הסכמה בעל פה הסותרת את המסמך בכתב, הנטל מוטל עליו (ע"א 467/64 שווויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965) והפסיקה הרבה המאזכרת אותו). במקרה זה התובעת לא עמדה בנטל זה ואין די בעדותה בלבד כדי לסתור הסכם בכתב, עליו חתמה. יצויין עוד כי מדובר בהסכם קצר המונה שני עמודים בלבד, כך שאין כל סיבה נראית לעין מדוע, גם באם סרבה הנתבעת למסור לידיה העתק, לא יכלה התובעת לקרוא אותו קודם לחתימתה עליו ולהבין את תוכנו.

אין בכך לשלול את האפשרות כי בעת הגעתה לנתבעת, זו היללה ושיבחה את הישגיה עם תלמידים אחרים על מנת לשכנעה להצטרף לקורס. יחד עם זאת אין בכך להפוך דברי הלל עצמאיים כאלו, לחלק מההסכם בין הצדדים.

המדובר בשירות שהוא מעצם טיבו שירות שהנותן אותו, מתחייב לשירות מקצועי בהתאם לתנאי ההסכם (ולא נטען כי זה לא ניתן), אולם אינו כולל, מעצם טיבו, ובהיעדר ראיה להסכמה אחרת, התחייבות לתוצאות ולהצלחה. זאת בדומה לשירות שנותן עורך דין, רופא או בעל מקצוע חופשי אחר.

טענתה של התובעת כי תוצאות המבחנים השונים שעשתה תומכים בטענתה כי רמת הלימודים שנתנה הנתבעת לא היתה טובה מספיק, הינה שובה במבט ראשון, שכן לכאורה לאחר הקורס של הנתבעת הציון ירד, ורק לאחר הקורס הנוסף הוא עלה משמעותית. אולם לא ניתן מתוצאות מבחן להסיק מסקנה לסיבה לאותה תוצאה שכן, ברור כי ישנם אין ספור גורמים המשפיעים על תוצאה של מבחן שנעשה ביום נתון, במצב נתון, והכרוך בין היתר גם ברמת ההשקעה של התלמיד עצמו לפני כל מבחן. כך למשל אך סביר שלקראת המבחן השלישי אליו ניגשה התובעת, היא השקיעה את מירב מאמציה לאור תוצאות המבחנים הקודמים, ואין בכך בהכרח להעיד כי הלימוד בקורס אליו ניגשה, היה טוב מזה שניתן על ידי הנתבעת.

לאור מכלול נימוקים אלו, דין התביעה להידחות.

בנסיבות הענין ולאור ההוצאה הניכרת בה נשאה התובעת מבלי שהדבר יניב את התוצאה המצופה על ידה, אשר כאמור לעיל אני מניחה כי התבססה, בין היתר, על דברי שבח עצמיים של הנתבעת, אינני מוצאת לנכון לחייבה בהוצאות.

ניתן היום, י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: