ח'ליליה ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית וכן החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, שתיהן מיום 7.6.13, בגין נהיגה בשכרות בריכוז של 630 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף.

טיעוני הצדדים

המבקש 1 הינו הנהג, והמבקשת מס' 2 הינה אימו שהיא בעלת הרכב. הסניגור טען נגד קיומן של ראיות לכאורה, נוכח העובדה ששעת העבירה בדוח הינה 03.00, ולעומת זאת כל הדוחות מתייחסים לשעות מוקדמות יותר. עוד טען כי המבקש כלל לא נהג, הוא ישן ברכב, הגיעו השוטרים אמרו לו לנסוע וכך עשה, למרחק של מס' מטרים. מדובר בהכשלה מצד השוטרים. הנהג איננו מסוכן, נוכח העובדה שעברו סותר את המסוכנות הנובעת מהעבירה עצמה.

ביחס לרכב טען כי הרכב בבעלות האם, אשר זקוקה לו לעבודתה.

המבקשת, בעלת הרכב, השיבה בחקירה נגדית כי חתמה על התצהיר למרות שלא קראה אותו ואיננה יודעת מה כתוב בו. עם זאת שוחחה עם הסניגור וזקוקה לרכבה לצרכי עבודתה. עוד ענתה כי מסרה לבנה הרכב לאחר שבקשו ממנה בסמוך ל-18.00-19.00. בעבר נטל הרכב ללא רשות והזמינה משטרה. הבן אמר לה שנוסע לעיר, ואילו היא לא אמרה לו דבר לפני שיצא.

המבקש, הנהג, אישר את האמור בתצהירו. השיב כי בקש וקיבל הרכב מאימו, שהתירה לו לקחת הרכב לזמן קצר. אימו בדר"כ חוקרת אותו ביחס למקום אליו נוסע, והוא אמר לה שנוסע לנצרת, התעכב 3-4 שעות.

המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי קיימות ראיות לכאורה, המבקש קודם נסע ואח"כ נעצר ע"י השוטרים. ביחס לשעות – אכן מחומר החקירה עולה כי נעצר ונבדק לפני 03.00 מה שעומד בסתירה לאמור בכתב האישום, אך בשלב זה שבטרם הקראה אין בכך כדי לפגום בראיות לכאורה. ביחס למסוכנות טענה כי היא נובעת מהעבירה עצמה וכן מעברו של הנהג הכולל עבירות חמורות.

ביחס לרכב, המבקשת מסרה אותו ברשות לבנה, לא הזהירה בשום דרך ולא עשתה כל שניתן על מנת למנוע את העבירה, משכך, איננה עומדת בתנאי סעיף 57 לפקודה.

דיון והכרעה

מעיון בחומר החקירה עולה כי הנהג נעצר לראשונה בשעה 00.45, לאחר שישב בכסא הנהג ברכב, וכשנגשו אליו השוטרים הניע את הרכב ופתח בנסיעה למרחק של מספר מטרים, אז עצר. על המושב שליד הנהג היו 6 בקבוקי בירה ריקים, הנהג נכשל בבדיקת נשיפון, ונלקח לבדיקת ינשוף. בשלושת מבחני הבצוע נכשל. בבדיקת הינשוף, שנערכה לכאורה בהתאם לחוק ולנהלים, נמצאה כמות של 630 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף. מערכת הזמנים תואמת וסבירה בכלל המסמכים, למעט בכתב האישום, שם נרשם כי שעת ביצוע העבירה הינה 03.00.

מאחר שמדובר בכתב האישום ולא בראייה אחרת, ובהתחשב בשלב הדיוני בו אנו נמצאים, אראה בכך כרסום מה, אך לא פגיעה מהותית בראיות התביעה.

לא מצאתי בחומר החקירה תימוכין לטענה כי השוטרים בקשו מהמבקש לנסוע. חומר החקירה מצביע על ההיפך. המבקש נסע מיוזמתו, והשוטרים בקשו ממנו לעצור. עוד מצויין כי השוטרים היו במקום במסגרת סיור שגרתי לצורך איתור נהגים שיכורים.

העבירה המיוחסת לנהג הינה חמורה ומסוכנות, הן עפ"י אופייה והן עפ"י נסיבותיה. כמות האלכוהול שנמדדה הינה גבוהה מאד, התנהגותו של הנהג לא היתה עקבית, ובשלושת מבחני הבצוע הוא נכשל. עוד ציין לפני השוטרים כי שתה 4 בקבוקי בירה.

המבקש נוהג משנת 2000, וצבר לחובתו 7 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן אמנם משנת 2007 בגין אי חגירת חגורת בטיחות, אך שתי הקודמות לה הינן בגין נהיגה ברמזור אדום ומהירות מופרזת.

עברו של הנהג איננו מפריך את מסוכנותו.

בעלת הרכב מסרה את הרכב לנהג ברשות מרצונה הטוב והחפשי. היא שאלה אותו לאן בכוונתו לנסוע והגבילה אותו בזמן (מגבלה שהנהג לא עמד בה), אך לא שאלה דבר ביחס למטרת הנסיעה, ולא הזהירה אותו בצורה כלשהי.

משכך, בעלת הרכב איננה עומדת בתנאי סעיף 57 לפקודה.

לפנים משורת הדין, נוכח הכרסום הקל בראיות התביעה, ומטעמים הומאניים, אני מוצאת לנכון לקצר את תקופת איסור השימוש ברכב, כך שהרכב מסוג מזדה מ.ר. 78-394-29 יוחזר לבעליו ביום 25.6.13.

את הבקשה ביחס לפסילת הרשיון המנהלית – אני דוחה.