ח'ליל נ' קרנית קרן לפיצוי לנפגעי תאונת דרכים

החלטה

התובע, יליד 1992, הגיש תובענה זו כנגד הנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בטענה כי ביום 11.02.2007 נפגע כהולך רגל בתאונת פגע וברח, וזכאי הוא לפיצויים על פי חוק הפיצויים.

הנתבעת, בכתב הגנתה, כופרת בחבותה, ובעצם האירוע המתואר ע"י התובע. לטענתה, התובע לא נפגע בנסיבות המהוות תאונת דרכים על פי דין.

לפיכך, פוצל הדיון באופן שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות.

במהלך שמיעת הראיות, ביקשה הנתבעת להגיש חוות דעת רפואית לעניין נסיבות אופן התרחשות הפגיעה ושאלת החבות.

התובע מתנגד להגשת חוות הדעת וזאת לאור הוראת סעיף 6א' לחוק הפיצויים, לפיו מותרת הגשת חוות דעת רפואית רק ע"י מומחה שהתמנה ע"י ביהמ"ש ואין מקום להגשת חוות דעת רפואית מטעם מי מהצדדים.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, אני דוחה את התנגדות התובע להגשת חוות הדעת.

סעיף 6א' לחוק הפיצויים קובע כי:

"שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוראות בדבר מינוי מומחה אשר יחווה דעתו בענין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע, ובדבר סמכויותיו וחובותיו של המומחה".

נפגע עפ"י ההגדרות המופיעות בסעיף 1 לחוק הפיצויים, הוא:

"אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970".

נקבע, כי כל עוד אין הכרעה בשאלה האם נפגע התובע באירוע המהווה תאונת דרכים עפ"י דין, הרי שלא נכנס התובע לגדר "נפגע", כמשמעותו בחוק הפיצויים, וסעיף 6א' לחוק אינו חל עליו.

לעניין תחולת החוק, נקבע כי כל עוד לא הוכרע כי התאונה הינה תאונת דרכים, לא חל חוק הפיצויים על ענייננו.

בשורה ארוכה של פסקי דין התיר ביהמ"ש הגשת חוות דעת רפואיות הנוגעות לשאלת החבות מטעם הצדדים [ראה למשל: ת"א (שלום י-ם) מירסקי משה נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים; ת"א 1908/01 (מחוזי ת"א) עווידה סנד (חסוי) ע"י אביו נ' עז' המנוח חמזה בראנסי וקרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים; ת"א 336/93 (שלום בית שאן) כפיר כהן נ' אני דהן ואח' ; ת"א 31266/03 (שלום ת"א) גורן סוניה נ' קולדנוב נרוק ואח'].

כך גם קובע כבוד השופט ריבלין בספרו, תאונת דרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהד' חדשה ומעודכנת) בעמ' 615:

"החוק והתקנות גם אינם מונעים העדת מומחים רפואיים מטעם בעל-דין בנושא רפואי המלמד על עצם קרות התאונה. ניתן, על כן, להעיד רופא בשאלה אם ניתן ללמוד מאופי הפגיעה, אם התובע אכן נפגע בתאונת דרכים, כטענתו, או שמא נפגע מנפילה בלא כל קשר לתאונת דרכים".

בענייננו, קיימת מחלוקת שורשית בין הצדדים. בעוד התובע טוען לתאונת פגע וברח, כופרת הנתבעת בנסיבות התרחשות התאונה וטוענת כי מדובר בפגיעה שאין מקורה בתאונת דרכים. בנסיבות אלו, אין לפני ביהמ"ש, הלכה למעשה, "נפגע" כהגדרתו בחוק הפיצויים, ואף לא אירוע של "תאונת דרכים", ובהתחשב באופי חוות הדעת המבוקשת, שתכליתה קביעת אופי הפגיעה ומקורה על סמך הממצאים הרפואיים, הרי שהוראות חוק הפיצויים אינן חולשות על המקרה שלפנינו.

הנתבעת חולקת על חבותה לפצות את התובע בטוענה, כי אין קשר סיבתי בין אופי הפגיעה לפציעה עצמה, ולכן גם מנימוק זה יש מקום לאפשר לה להביא ראיותה, בהקשר זה, ולהגיש חוות דעת רפואית בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בלבד [השווה: ת"א (ת"א) 1059/92 היס גני ואח' נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 2650].

העולה מן האמור הוא, כי הנתבעת תהא רשאית להגיש חוות דעת של מומחה רפואי מטעמה, אך ורק לעניין נסיבות התרחשות התאונה הנטענת או לעניין העדר הקשר הסיבתי בין האירוע נשוא התביעה לפציעתו של התובע, אך לא לעניין דרגת נכותו של התובע.