ח'לאילה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית שניתנה בתאריך 7.7.13, בגין נהיגה במהירות של 157 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת הינה 80 קמ"ש.

טיעוני הצדדים

הסניגור טען כי המבקש לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, הוא איננו מסוכן והוא זקוק לרשיונו לצרכי פרנסתו. עברו "הינו קל ביותר" ואיננו מצביע על מסוכנותו.

המשיבה טענה לקיומן של ראיות לכאורה, ציינה את המהירות הגבוהה בה נהג המבקש, והפנתה לראשית הודייה מפיו בדוח. עוד התייחסה לעברו של המבקש הכולל עבירה דומה והצהירה כי יוגש כתב אישום נגד המבקש.

דיון והכרעה

עיינתי בחומר הראיות ולטעמי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת למבקש. השוטר שביצע את המדידה ציין את כל הפרטים הרלוונטיים למדידה, אשר בוצעה לכאורה עפ"י החוק והנהלים. מזכר של שוטר נוסף שהיה בניידת עולה בקנה אחד עם דוחות השוטר המודד. בפרק דברי הנהג נרשם: "אני ממהר הביתה לישון. תעזור לי נסעתי 140 ואני מצטער".

לקצין הפוסל אמר המבקש: "נסעתי במהירות, הייתי בקופת חולים בפוריה ויש לי עבודה בבוקר", שעה שהעבירה בוצעה בשעה 02.56.

מסוכנותו של המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו. נהיגה במהירות של 77 קמ"ש מעל המהירות המירבית המותרת במקום, ולמעשה, כמעט פי שניים ממנה – מקימה מסוכנות גבוהה, ואין צורך להכביר מילים ביחס לכך.

המבקש הורשה לנהיגה בשנת 2004 וצבר לחובתו 5 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן משנת 2011 בגין נהיגה באור אדום. בעברו עבירת מהירות נוספת משנת 2008, מסוג ברירת משפט.

עברו של המבקש איננו מפיג את מסוכנותו, אלא מחזקה.

המבקש זקוק לרשיונו לצרכי פרנסתו. בשקלול כלל הנתונים הרלוונטיים, אני סבורה כי האינטרס הציבורי גובר על צרכיו של המבקש, והחלטת הקצין הפוסל, ביחס לתקופת צינון בת 30 יום, סבירה וראוייה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לב"כ הצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: