ח'לאילה נ' חלאילי

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה ולחלופין בשל השיהוי הניכר בהגשתה.

המדובר בתביעה בעילת לשון הרע בגובה 100,000 ₪.

לפי התביעה, במהלך שנת 2004 נפתחה חקירה משטרתית במפלג הונאה צפון, בין היתר, בחשד לזיוף בחינת הבגרות באנגלית ע"י תלמיד בביה"ס התיכון בדיר חנא. במסגרת החקירה, נחקרו גורמים שונים בביה"ס כולל מנהל ביה"ס, מורים, תלמידים וצוות ההנהלה.

התובע, אשר שימש כרכז לבחינות הבגרות בביה"ס התיכון בדיר חנא ובבתי ספר נוספים, זומן לחקירה בתחנת המשטרה בעכו בחשד שסייע לאותו תלמיד לפתור את מבחן הבגרות באנגלית. התובע הכחיש בחקירתו את כל החשדות המיוחסים לו. בסופו של יום, לאחר חקירה ממושכת של מספר שעות, החליטה המשטרה על מעצרו של התובע עד להבאתו בפני ביהמ"ש למחרת היום לדיון בהארכת מעצרו.

לטענת התובע, ביום 25.10.04 הוארך מעצרו ע"י ביהמ"ש. לאחר מספר ימים שוחרר התובע בערבות עצמית בסך 5,000 ₪ תוך הגבלתו בדבר אי יצירת קשר עם המעורבים בפרשה.

עם שחרורו ממעצרו, גילה התובע ששמו הוכפש ברבים בכל מיני פרסומים וכתבות באינטרנט ובאמצעי התקשורת שכללו פרטיו המלאים, בנוגע לדבר מעצרו והחשדות המיוחסים לו תוך הצגתו באופן שלילי ביותר.

התובע טוען כי לא היה בתחום ידיעתו מי שרבב את שמו לפרשה ורק לאחרונה הצליח לקבל לידיו חומר רלבנטי הקושר את הנתבע, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה שימש כמורה לספרות כללית בביה"ס התיכון בדיר חנא, להוצאת הדיבה נגדו וזאת הסיבה להשתהותו בהגשת התביעה. ("פחות מ- 7 שנים לאחר המעצר"). התובע מפנה בסעיפים 26-27 לכתב תביעתו לתוכנם של מזכרים משטרתיים שהגיעו לידיו מאוחר יותר.

לאור האמור, רואה התובע את הנתבע כמי שגרם לזימונו לחקירה ו/או למעצרו ו/או לפרסומים המשמיצים שפורסמו ברבים אודות התובע, בהיות הנתבע זה שהתלונן ו/או מסר מידע שיקרי למשטרה באשר למעורבותו (המוכחשת) של התובע בפרשת הזיוף, כאשר מניעי הנתבע אינם ידועים לתובע.

מנגד טוען הנתבע כי הוזמן לחקירה במשטרה כיתר הנחקרים בפרשה, והוא מעולם לא הגיש תלונה נגד התובע בעניין זה. לטענתו, באחד הימים התקשרה אליו חוקרת מהמשטרה ועדכנה אותו שיש בידם מידע לפיו התובע מעורב בפרשה ומאחר ובאותה תקופה הופצו כל מיני שמועות, אישר בפני אותה חוקרת כי הגיעה לאוזנו שמועה כזו.

בעניין המזכרים המשטרתיים טוען הנתבע כי המדובר במזכרים שאינם חתומים ע"י הנתבע אלא הוכנו ונחתמו ע"י החוקרת המשטרתית ואין לשלול כי מדובר בתרגיל חקירתי. הנתבע כופר בקבילותם ובתוכנם של המזכרים שצורפו לכתב התביעה ומבקש להזמין את עורכם לצורך חקירה על תוכנם. עוד מוסיף הנתבע כי באחד המזכרים אף צוין כי מדובר בשמועה וככל הנראה למשטרה היה מידע נוסף הקושר את התובע למעשה, אחרת המשטרה לא היתה עוצרת את התובע.

לטענת הנתבע מעולם לא עשה מעשה מביש או המבזה את פניו של התובע הן במעשה והן במחדל ועל כן יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

עד כאן פורטו טיעוני הצדדים עפ"י כתבי הטענות. להלן יפורטו טענות הצדדים בבקשה לסילוק התביעה על הסף.

הנתבע טוען כי התובע הגיש תביעה שעילתה לשון הרע אשר מתייחסת לתוכנו של מזכר משטרתי מיום 26/9/04 לפיו הנתבע אישר בפני חוקרת המשטרה כי הגיע לאוזנו שמועה לפיה התובע מעורב במעשה הונאה בבחינות הבגרות באנגלית. מכיוון שהתביעה הוגשה ע"י התובע לביהמ"ש רק ביום 23/10/11 והואיל ועוולת לשון הרע אינה מותנית בגרימת נזק, אזי מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום הפרסום, הרי שחלפו שבע שנים וחודש מהיום שנוצרה עילת התביעה (המוכחשת) כנגד הנתבע ולפיכך התביעה התיישנה; לחלופין, דין התביעה להידחות על הסף בהיותה נגועה בשיהוי ניכר ביותר אשר הלכה למעשה אינו מאפשר את בירור העובדות כהווייתן.

מנגד טוען התובע כי הפרסום בכלי התקשורת השונים והכפשת שמו נעשו ביום 25/10/04 ומכאן שעילת התביעה קמה לתובע מאותה עת לפי חוק ההתיישנות; יתר על כן, מעשי הנתבע נודעו לתובע רק בדיעבד, כשנה וחצי בערך לאחר שהתיק הועבר לפרקליטות, ומשהוגש כתב אישום נגד התובע וניתנה לו זכות עיון בחומר החקירה. כיוון שהתובע לא ידע מי עומד מאחרי הכפשת שמו אלא לאחר שהוגש כתב האישום, לפיכך תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.

לגבי טענת השיהוי טוען הנתבע כי עפ"י הפסיקה, השימוש בטענת השיהוי בדין האזרחי, שנועד לסייג ולהגביל את תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, יעשה במקרים חריגים. התנאים לקבלתה של טענת השיהוי דורשים רמת הוכחה גבוהה מצד הטוען לשיהוי כי התובע הציג מצג ממשי המראה כי זנח את זכות תביעתו וכי הגשתה במועד שהוגשה מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי תוך שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפיה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע. לחלופין, אף אם חלים התנאים להיווצרותו של שיהוי, לבית המשפט מסור שיקול הדעת לקבוע אם יש להחיל את השיהוי לאור האינטרסים ההדדיים של הצדדים, היחס בין הנזקים שנגרמו לכל אחד מהם, מהות התביעה והסעד המבוקש על ידי התובע, אינטרס הציבור והדאגה לקיומו של הליך שיפוטי תקין.

טענת ההתיישנות

מבלי להיכנס בשלב זה, לעובי הקורה, בשאלת קיומה של עילת תביעה כנגד הנתבע ובסיכוייה, הרי שמעיון בכתב התביעה ונספחיו ובתגובת התובע לבקשה לסילוק התביעה על הסף עולה כי עילת התביעה מתבססת על פרסום לשון הרע אודות התובע כאשר הכוונה לאותם פרסומים באינטרנט שהעתק מהם צורף לכתב התביעה הנוגעים לחקירת המשטרה בפרשת זיוף מבחני הבגרות בבתי ספר תיכון בגליל. בחלק מהפרסומים שצורפו צוין כי התובע חשוד שהיה שותף מרכזי לזיוף בכך שסייע לתלמידים לפתור שאלות במבחני הבגרות תוך שנחשפו פרטיו האישיים של התובע בכתבה.

אין התובע טוען כי הוא רואה במזכרים המשטרתיים משום פרסום לשון הרע אודותיו, כפי שטוען הנתבע אלא התובע צירף עותק ממזכרי המשטרה לכתב תביעתו כראיה לטענתו שהנתבע מסר מידע שקרי למשטרה אודות מעורבות התובע בפרשת הזיוף אשר הביא לזימונו של התובע לחקירה, למעצרו, ובהמשך להגשת כתב אישום נגדו, ובסופו של יום לפרסומים על החשדות נגדו ועל הארכת מעצרו ברבים.

נציין כי התובע טוען בפתיח כתב התביעה כי הנתבע אחראי לפרסומים מכפישים אודותיו באמצעי התקשורת השונים (אינטרנט, עיתונות בשפות שונות וכלי התקשורת) אם כי לכתב התביעה צורפו העתקי פרסומים מאתרי האינטרנט "וואלה" ו"תפוז" בלבד). מכאן, שהמועד הרלבנטי לצורך חישוב תקופת ההתיישנות הוא מועד הפרסום באתרי האינטרנט כמועד שבו נולדה עילת התביעה ולא מועד עריכת המזכרים המשטרתיים, כטענת הנתבע.