ח'ורי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 10.1, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אשר מסר את הרכב לשימוש עובדת, ובהמשך הועבר הרכב לנהג לו מיוחסת העבירה.

המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו לא ידע ולא יכול היה לדעת על מסירת הרכב לאחר וכי איסור השימוש ברכב גורם לו לנזק רב.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

בניגוד להצהרת המבקש כי לא יכול היה לדעת על מסירת הרכב לאחר, הרי העובדת, גב' חאיק, הצהירה כי הרכב נמסר לשימושה הקבוע ולא ניתנה הנחייה כלשהי האוסרת על העברתו לאחר. הגב' חאיק הצהירה כי אחיה עושה שימוש קבוע ברכב אחת לתקופה, וכי המבקש יודע על שימוש זה. עצם העובדה כי המבקש לא ידע על השימוש שעשה הנהג ברכב, אינה יכוהל להיכנס תחת כנפי התנאים שנקבעו בחוק, שכן המבקש נתן הרשאה מכללא לשימוש ברכב בידי אחרים מטעמה של גב' חאיק, כפי שקרה במקרה זה, ולא הראה כי ביצע פעולה מיוחדת למניעת השימוש.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש, תביא לריקון החוק מכל תוכן.

יחד עם זאת, החוק מאפשר קיצור תקופת איסור השימוש תוך איזון האינטרסים בין הצדדים ובחינת הזיקה שבין הנהג לבעלים.

במקרה דנן, כאשר מדובר בזיקה רחוקה בין המבקש, הבלעםי של הרכב, לבין הנהג לו מיוחסת העבירה, ראיתי לנכון לקצר את תקופת איסור השימוש ולהעמידה על 21 יום בלבד.

אשר על כן, ניתן להחזיר למבקש את רכבו בחלוף 21 יום מיום מסירתו למגרש האחסון.

ניתנה היום, י"א שבט תש"ע, 26 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: