ח'ורי נ' וינשל ואח'

החלטה

המשיב מס' 3 הגיש תביעה לנזקי רכוש עקיפים אשר אירוע לרכבו ביום 30.3.2004 (להלן: "התאונה").

המשיב מס' 3 הגיש תביעתו הן כנגד המבקשים בהיותם בעלי המשאית, הנוהג בה ומבטחתה ואשר הייתה מעורבת בתאונה והן כנגד המשיבים 1 – 2 הנוהג במכונית פרטית ומבטחתה שאף היא הייתה מעורבת בתאונה. עיקר המחלוקת בתיק היא על מי האחריות לאירוע התאונה: האם על המשאית אשר הייתה נהוגה על ידי המבקש מס' 1 או שמא על הרכב הפרטי שר היה נהוג על ידי המשיבה מס' 1?

המבקשים טוענים בבקשתם כי המשיבה מס' 2 פיצתה את המשיבה מס' 1 בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכבה. בעקבות כך, התנהל הליך בוררות בין המשיבה מס' 2 למבקשת מס' 3 בהתאם להסכם בוררות שנחתם בין צדדים אלו ועוד חברת ביטוח להסדרת תביעות שיבוב בין המבטחות החתומות עליו. בהתאם לפסק הבורר שניתן ביום 23.2.2006 נדחתה תביעת המשיבה מס' 2 ונמצא על ידי הבורר כי המשיבה מס' 1 אחראית לאירוע התאונה.

להשלמת התמונה משיבה מס' 4 הייתה בזמן הרלוונטי לתאונה מבטחת רכב המשיב מס' 3 והגישה תביעת סוברוגציה עצמאית כנגד המבקשים ומשיבים מס' 1 – 2 לשיבוב הנזקים הישירים שנגרמו לרכב משיב מס' 3 בהם נשאה כלפיו.

טוענים המבקשים בבקשתם כי פסק הבורר מהווה השתק פלוגתא בין הצדדים ולכן מחייב את המשיבים.

המשיבים מס' 1 ו- 2 מתנגדים לבקשה וטוענים כי הטענה כלל לא הועלתה על ידי המבקשים בכתב הגנתם. עוד טוענים המשיבים 1 ו- 2 כי פסק הבורר אינו מחייבם מאחר והבורר שם אינו כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות, הוא ניתן ללא שמיעת עדויות ומדובר בהסכם מיוחד אשר בא לסלק אך ורק תביעות שיבוב בין חברות הביטוח לבין עצמם ולא תביעות של צדדים שאינם צד לחוזה. המשיבים מס' 1 ו- 2 טוענים בנוסף כי על פי החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים חל איסור לעשות שימוש בפסק הבורר כנגד גורם שלא היה צד להליך הבוררות.

בא כח משיבה מס' 4 הודיע כי היא מסכימה לבקש ואילו בא כח משיב מס' 3 לא הגיב כלל לבקשה ולא ברור אם הבקשה נמסרה לו.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 21 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 קובע:

"דין פסק בוררות

21.בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין."

ראשית, טענה זו של קיום מעשה בית דין כלל לא עלתה בכתבי הטענות על ידי המבקשים ואף לא בכתב הגנה שהגישו המבקשים מס' 2 ו- 3 להודעת צד ג' ששוגרה נגדם על ידי המשיבים 1 ו – 2..

שנית, בל נשכח כי מדובר בתביעות שהוגשו לא על ידי הצדדים הישירים להליך הבוררות או חליפיהם אלא המשיבים מס' 3 ו- 4 הינם צדדים עצמאיים לכן פסק הבורר אינו מחייבם.

שלישית, הליך הבוררות שהתנהל כאמור לעיל היה מנותק מדיני הראיות והמשפט המהותי ולכן חוששני כי ייגרם עיוות דין במידה ויקבע כי ממצאיו כובלים את הצדדים שהיו צד לאותו הליך או חליפיהם. עמד על כך בית משפט המחוזי בירושלים כאשר זר להליך הבוררות ביקש להסתמך על הליך הבוררת על מנת למנוע מהנתבע בלכפור באחריותו לאירוע שריפה בת.א. (ירושלים) 740/95 מדיה סוניק מערכות מולטימדיה בע"מ נ. מדף תעשיות פלסטיק (1990) בע"מ, תק-מח 99(4) 552 באומרו:

"מהנתונים של המקרה בפני עולה כי לנתבעות לא היה "יומן" בבית המשפט המצדיק קבלת טענת ההשתק בתביעה נשוא תיק זה. מדובר במקרה בו טענת ההשתק הועלתה על ידי התובעים, כטענת מניעות התקפית כלפי הנתבעים כדי למנוע מהן להעלות טענת הגנה המתכחשת למימצא שנקבע נגד נתבעת 1, חברת מדף, שהיתה נתבעת בהתדיינות קודמת שהתקיימה בינה לבין תובע אחר במסגרת הליכי בוררות. באותה מסגרת דיונית היתה הסכמה בין הצדדים לפטור את הבורר מהדין המהותי, מדיני הראיות ומדיני הפרוצדורה (סעיף 20להסכם השרירות בין חברת דנלי לחברת מדף, נספח ב' לסיכומי הנתבעות).

מכאן, שהמימצא העובדתי אשר עליו מבקשים התובעים להסתמך נקבע במסגרת הליך בוררות שפטר את הבורר ממסגרת הדין המהותי והפרוצדורלי. לפיכך מדובר בהליך שונה, בו נהגו כללים אחרים, וקיים חשש ממשי כי לא ניתנה לנתבעות אותה הזדמנות שווה למצות את מלוא זכויותיהן, המהותיות והדיוניות, כפי שיעשה במסגרת ההליכים המתנהלים בבית המשפט במסגרת תיק זה.לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי פסק הבורר אינו מהווה השתק פלוגתא כלפיחברת מדף וחברת הביטוח ודין הבקשה להידחות."

בשים לב לכך הנני דוחה את הבקשה לראות בפסק הבורר כמעשה בית דין בין הצדדים לתיק זה.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים 1 ו- 2 בסך של 1500 ₪ בתוספת מע"מ.