ח'אלדי נ' תורכמאן ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "החוק").

2.המבקש יליד שנת 1988, נפגע ביום 25.4.11 בתאונת דרכים, בהיותו נוסע ברכב אשר היה נהוג על ידי משיב מס' 1 לטענתו, ומבוטח בביטוח חובה על ידי משיבה מס' 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן "הראל").

3. בעקבות התאונה הובהל המבקש לבית חולים רמב"ם, שם אושפז למשך 7 ימים. מעיון בסיכום האשפוז ניתן ללמוד כי הוא סבל מחתך גדול בקדמת הקרקפת, שבר דחוס קטן ב- T3 שלא הצריך טיפול, והמטומה בעין ימין. הוא טופל על ידי תפירת החתך ושוחרר עם המלצות למנוחה והמשך מעקב רפואי, לרבות מעקב אורטופדי ומעקב של רופא עיניים. החתך הותיר אצלו צלקת ניתוחית מכערת בקדמת הראש, שהמבקש חובש כובע על מנת להסתירה.

לאחר התאונה החל המבקש לסבול מבעית זכרון ובעיות נפשיות והיה במעקב פסיכיאטרי ואובחן כסובל מ- PTSD. בנוסף הוא החל להתלונן על בעיות שמיעה ואובחנה אצלו ירידה בשמיעה בשיעור 30% באוזן ימין.

4.ביום 24.6.12 פנה המבקש בדרישה לתשלום תכוף, אולם דרישתו נדחתה, ומכאן הגשת הבקשה.

5.דיון

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבים, ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כדלקמן:

הכיסוי הביטוחי

הראל כפרה בכיסוי הביטוחי בהסתמכה על הרישום בדו"ח מד"א שממנו עולה לשיטתה, כי מי שנהג ברכב ביום התאונה הוא המבקש. לטענתה, משלא הוצג בפניה רשיון נהיגה תקף של המבקש, אז דין הבקשה נגדה להידחות מחמת העדר כיסוי ביטוחי.

המבקש לעומתה דבק בטענתו כי הוא היה נוסע ברכב ולא הנהג, ובמהלך הדיון שהתקיים בבקשה, טענה באת כוחו כי נהג הרכב הורשע בבית משפט זה בעבירה של נהיגה בקלות ראש, אם כי לא הוצגה לתיק בית המשפט הכרעת הדין בעניינו.

6.במחלוקת הנ"ל הנטושה בין הצדדים כאמור, לא ראיתי צורך להכריע במסגרת בקשה זו, שכן הלכה פסוקה היא כי בשלב של הדיון בבקשה לתשלום תכוף, אין בית המשפט נדרש להיכנס לעובי הקורה ולקבוע ממצאים עובדתיים, אלא להכריע על יסוד ראיות לכאורה המבססות חבות לכאורה (ע"א 2745/90 בארי נ' הלפרין ואח', פ"ד מה(3), 54). קביעה זו תכליתה לפשט את ההליך של תשלום תכוף ולהביא להכרעה בו בדרך מהירה, במטרה לספק לנפגע מענה מידי בגין צרכיו.

על פי גישה זו, אין מקום לדון במחלוקת הנוגעת לשאלת חבות או לשאלת כיסוי ביטוחי במסגרת בקשה לתשלום תכוף, ודי בהמצאת ראיות לכאורה המבססות חבות לכאורית, בכדי שניתן להכריע בבקשה.

בענייננו, נטען ולא נסתר, כי הראל היתה המבטחת של השימוש ברכב ביום התאונה, ודי בכך בכדי לקיים את היסוד הדרוש לביסוסה של חבות לכאורית לצורך ההכרעה בבקשה, אם כי ברי הוא כי המדובר בקביעה ראשונית/לכאורית שאינה כובלת את ידיה של הראל במעשה בית דין על פי סעיף 5ג לחוק. הליכה בדרך זו משיגה את האיזון המיוחל שעמד לנגד עיני המחוקק והמתבטא בדיון והכרעה מהירים בבקשה אל מול שמירה על זכותו של מי שחויב בתשלום תכוף, להוכיח את "העדר חבותו" במסגרת התביעה העיקרית, וכפועל יוצא מכך, לקבל את כספו חזרה בהתאם לסעיף 5ז לחוק.

7.טענת השיהוי

הראל טענה כי דין הבקשה להידחות מחמת השיהוי בהגשתה.

אמנם הבקשה הוגשה למעלה משנה וחצי לאחר התאונה מסיבות שלא הובהרו דים, אולם בהתאם לסעיף 5ה(ב) לחוק, ניתן לפסוק תשלום תכוף עד לתקופה של שנתיים מיום קרות התאונה, ולתקופה העולה על כך, מטעמים שיירשמו (סעיף 5ה(ג).

אמנם לא שוכנעתי בענייננו כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות הארכת התקופה שנקבעה בסעיף 5ה(ב) לחוק, אולם מאידך, שוכנעתי כי יש לפסוק למבקש תשלום תכוף בגין התקופה שמיום משלוח הדרישה על ידו ועד לתום תקופת השנתיים ממועד התאונה, לפי הפירוט כדלקמן:

8.צרכי ריפוי לעבר

לעניין צרכי ריפוי לעבר לפי סעיף 5(ב)(1) לחוק, המבקש הגביל את דרישתו להוצאות שנשא בהן בגין נסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים, תרופות, והוצאות מכשיר שמיעה בעלות של 16,000 ₪.