ח' ס'-מ נ' ח' ח'-ח

הערעור בתיק זה עוסק בשאלה עקרונית. הגדרנו אותה בהחלטה מיום י"ט בטבת תשס"ד. כך
כתבנו: "בית הדין האזורי סבור, שכל החלטה שאינה מסיימת את הדיון שבין הצדדים, נחשבת
להחלטת ביניים, וניתנת לסמכותו של דיין אחד. המערערת סבורה, כי כאשר החלטה מסיימת
פרק אחד בדיון, גם אם עדיין לא מסיימת את הדיונים שבין הצדדים, זו החלטה סופית
שמחייבת הרכב מלא של בית הדין".

שורש הדבר נעוץ בנושא העתיק והלא חביב של "מירוץ הסמכויות". נושא זה לבש פנים
חדשות, מאז פסק הדין של כבוד השופטת ד. בייניש )בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן פ"ד
נז)118 )2(, שבו המירה השופטת את "מירוץ הסמכויות" ב"מירוץ ההחלטות". עסקתי בכך
במסגרת מאמר שעדיין לא פורסם, ושכותרתו היא: "בתי הדין ובתי המשפט - תחומי חיכוך".
עד לפסק הדין הנ"ל, היתה הסמכות נקבעת לפי מועד פתיחת התיק, ואילו עתה, הקובע הוא
מתן ההחלטה ביחס לכנות תביעת הגירושין והכריכה שבה. על כן, קיימת חשיבות לקיום דיון
פרילימינרי )דיון מוקדם( בכל תיק של תביעת גירושין כרוכה, על מנת לקבוע אם התביעה
וכרוכותיה כנות. החלטה חיובית משמרת את סמכות בית הדין, ובית המשפט למשפחה לא יוכל
להתערב בדבר, ואילו החלטה שלילית מאפשרת לבית המשפט לדון בנושאים הכרוכים. אולם, אם
הקדים ביה"ד והחליט כי הסמכות נתונה לו, אזי מנוע ביה"ד הרבני מלדון, עקב הכלל של
"כיבוד הערכאות". על כן, אצים ורצים הצדדים ובאי-כוחם, לקבל החלטה בערכאה הרצויה