זריקאת נ' קעדאן

החלטה

ביום 21/12/08 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה.

עפ"י פסק הדין חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 45,000 ₪ (קרן) , וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך של כ-5,000 ₪ (קרן אף הן).

במוקד התביעה עמד הסכם שבהתאם לו מכר הנתבע לתובע רכב.

בגין הרכב שילם התובע לנתבע סך של 28,000 ₪ והתובע נותר חייב לנתבע סך נוסף של 3,500ש"ח שתשלומו הותנה בהעברת הבעלות ברכב על שם התובע. בפועל ועד עצם היום הזה, ועל כך אין מחלוקת, טרם הועברה הבעלות ברכב על שמו של התובע .

בשל כך, הגיש התובע את תביעתו דנן במסגרתה הוא ביקש ביטול הסכם המכירה.

כמו כן, ביקש התובע כי הנתבע ישיב לידיו את הסכום ששולם בגין הרכב וכן פיצוי מוסכם על סך 5000 ₪.

כאמור, פסק הדין ניתן על יסוד הטענות הועלו בכתב התביעה, מבלי שהוגש כתב הגנה מטעמו של הנתבע.

בעקבות מתן פסק הדין, עתר הנתבע לביהמ"ש בבקשה לביטול פסק הדין .

בכותרת הבקשה, ציין כי מדובר גם בבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, מן הנתונים שהובאו בפניי עלה כי לנתבע נודע לראשונה על מתן פסק הדין עם המצאת האזהרה בתיק ההוצל"פ לידי בנו ביום 7/3/10. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 28/3/10 ולפיכך, ולכאורה, לא חל בהגשתה איחור ולא היה צורך בהגשת הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

אשר לבקשה לביטול פסק הדין עצמה, טען הנתבע כי לא התגונן מפני התביעה נוכח העובדה כי כתב התביעה לא הומצא לו.

בתמיכה לטענתו הנ"ל, צירף הנתבע תצהיר בנו אחמד שלפיו עותק כתב התביעה וההזמנה לדין מעולם לא הומצאו לו. הבן אחמד אישר בתצהירו קבלת אזהרה בגין פתיחת תיק ההוצל"פ, אך שלל מנגד קבלת כתב התביעה.

מדובר אם כן, בבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק.

ככל שעסקינן בביטול מן הטעם האמור, על ביהמ"ש לשקול האם דבק בפסק הדין שניתן פגם המצדיק את ביטולו.

ככל שביהמ"ש מגיע לכלל מסקנה שלפיה פסק הדין ניתן מפאת פגם, הרי שעל ביהמ"ש לבטל את פסק הדין וזאת במנותק מן השאלה אם עלה בידי הנתבע להצביע לבקשתו על הגנה טובה כנגד התביעה שהוגשה נגדו.

ובחזרה לענייננו, הנתבע טען וטענתו זו לא הופרכה ואף אוששה בתצהירו של בנו אחמד, כי כתב התביעה מעולם לא הומצא לידיו.

ב"כ הנתבע הציג לעיוני רשימות המשקפות קיומם של מספר רב של אנשים העונים על שמו של הנתבע ועל שם בנו אחמד .

הן הנתבע והן בנו, נחקרו לעניין זה בחקירה נגדית וטענתם שלפיה לא קיבלו עותק מכתב התביעה שהוגש נגדם, לא הופרכה מפיהם.

מנגד, התובע לא הגיש בתמיכה לתגובתו לבקשה תצהיר כלשהו. לא זו אף זו, התובע לא התייצב לישיבת היום לצורך חקירה על התצהיר שבהסתמך עליו ניתן פסק הדין.

יצויין, מדובר בתצהיר של התובע עצמו ולכן, הייתה חובה על התובע להתייצב לדיון של היום.