זרגרי נ' שירוני תאריך 21.8.11

פסק דין

1.לפני תביעה בגין תאונת דרכים, בה היו מעורבים רכביהם של התובעת והנתבע.

2.התאונה התרחשה בתאריך 31/8/10 בחניון הסמוך למרכול "רמי לוי" בקניון רב מכר בירושלים.

3.נסיבות התאונה אינן שנויות במחלוקת. מוסכם על הצדדים כי רכבה של התובעת עמד בחניה מוסדרת במצב עצירה, בעוד שהנתבע נכנס עם רכבו בנסיעה לאחור, לחניה הסמוכה (מצד שמאל) לרכבה של התובעת. הרכבים חנו במקביל זה לזה. כאשר ביקש הנתבע ליישר את רכבו פגע ברכבה של התובעת.

4. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן, האם כתוצאה מהפגיעה נגרם נזק לרכבה של התובעת ומה היקף הנזק.

5.התובעת הציגה תמונות וכן צירפה דו"ח שמאי, המצביעים על הנזקים שנגרמו למכוניתה. כל הנזקים נגרמו בחלק השמאלי קדמי של רכבה – למגן הקדמי ולפנס הרכב.

6.את השיהוי בתיקון הנזק ובקבלת דו"ח שמאי, הסבירה התובעת בכך שהיות שהרכב נסע ללא בעיה, התמהמה בתיקון הנזק בשל פתיחת שנת הלימודים ותקופת החגים.

7.הנתבע טען בכתב ההגנה כי לרכבו ולרכבה של התובעת לא נגרם כל נזק למרות שנגע עם מכוניתו ברכבה של התובעת.

בעדותו בבית המשפט שינה הנתבע את גרסתו והציג לבית המשפט תמונות של רכבו, בהן נראה בבירור הנזק לדלתות צד ימין של הרכב. בסיום עדותו אף אישר הנתבע כי הפגיעה התרחשה כתוצאה מהתאונה (פרוטוקול הדיון עמ' 5 שורות 22-26).

8.לאחר ששמעתי את עדויותיהם של בעלי הדין, אני מאמינה לתובעת כי הנזקים לרכבה נגרמו כתוצאה מפגיעת רכבו של הנתבע.

מיקום הפגיעות ברכבה וברכבו של הנתבע מלמד כי הנזקים התרחשו כפי שעולה מגרסתה.

גרסתה של התובעת הייתה עקבית בעוד שגרסת הנתבע השתנתה באופן מהותי בין כתב ההגנה לעדותו בבית המשפט והן במהלך הדיון עצמו. גם התנהגותו במקום התאונה ולאחריה, כאשר הציע לתקן את הנזק, מלמדים כי ידע שגרם נזק לרכבה של התובעת.

9. אשר לגובה הנזק, אני מקבלת את דו"ח שמאי הרכב מטעם התובעת. יצוין כי מלבד טענה כללית בעניין, הנתבע לא מסר מדוע חולק על גובה הנזק המפורט בדו"ח ולא הביא כל ראיות לסתור חוות דעת זו. מכל מקום, התובעת תובעת את דמי השתתפות עצמית, ולא את הנזק, לאחר שחברת הביטוח שלה נשאה בסכום הנזק.

10.אני קובעת כי הנתבע נושא באחריות לנזקים שנגרמו לתובעת, שכן הנתבע נהג לאחור בעוד שרכבה של התובעת היה במצב עצירה וחנה כדין. נהג הנוהג לאחור חייב לנהוג בזהירות מוגברת ולבדוק היטב את הדרך מחשש לפגיעה ברכבים או אנשים העוברים בסמוך לרכבו, כמתחייב מתקנה 45 לתקנות התעבורה התשכ"א -1961.

11.סוף דבר, דין התביעה להתקבל ומכאן שעל הנתבע לשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, את נזקיה כדלקמן:

סך של 1,891 ₪ (1,832 ₪ דמי השתתפות עצמית וכן 59 ₪ דמי כינון). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט (כולל הוצאות אגרה) בסך 300 ₪.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט במחוזי בירושלים.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים,

ניתן היום, כ"א אב תשע"א, 21 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: