זרביב נ' פיק ואח'

פסק דין

התביעה שלפני מתייחסת לתאונה שארעה ביום 25.10.08 באזור לטרון.

אין מחלוקת, כי התובעת נסעה לפני הנתבע.

לטענת התובעת, היא נסעה בכביש, כאשר לפתע הרגישה שהרכב שלה "משייט" על הכביש. לדבריה, הכביש היה רטוב מאוד. היא הרגישה את תחילת ה"שיוט" והחליטה לעצור בצד. היא החלה לסטות ימינה ונעצרה כאשר הגלגל הימני קדמי קרוב לשוליים, מעבר לשוליים, ויתר הרכב על הכביש. מיד לאחר שעצרה, חשה חבטה מאחור ורכב הנתבע הוא שפגע בה.

לטענת הנתבעים, הנתבע 1 נסע מאחורי רכב התובעת. לפתע, ביצע רכב התובעת תמרון על הכביש שבמסגרתו הוא מסתבסב שמאלה, כמעט 270 מעלות ומסיים את התמרון, כאשר רכב התובעת מאונך לכביש, בתוך נתיב הנסיעה שבו נסעו התובעת והנתבע עובר לתאונה, כאשר רכב התובעת פונה עם חזיתו ימינה. הנתבע ניסה לבלום, אך למרות שלטענתו שמר מרחק, לא הצליח לבלום. לדבריו, רכב התובעת נתקל, ככל הנראה, בשמן על הכביש, ולכן הסתבסב באותה צורה מוזרה, כנטען, והנתבע לא הצליח אף הוא לעצור, בשל אותו גורם שגרם לרכב התובעת להסתבסב.

בדיון שלפני, העידו הנהגת התובעת והנהג הנתבע 1.

הנהגת ציינה, כי איננה זוכרת בדיוק אם רכבה עצר כשהגלגל הימני קדמי בתוך השוליים או על הכביש, אך נראה לה שהגלגל קדמי ימני היה בתוך השוליים. לדבריה, הרכב היה באלכסון ימינה ויתר הרכב היה על הכביש. כאשר עומתה עם מיקום הנזקים בכלי הרכב – הנזק ברכבה הוא בדופן ימין סמוך לגלגל האחורי, ואילו ברכב הנתבע הנזק הוא בפינה השמאלית קדמית, טענה, כי ככל הנראה נסע הנתבע בשוליים, עובר לתאונה. כאשר נשאלה אם ראתה את רכב הנתבע לפני התאונה, והאם אותתה כדי להמחיש כי בכוונתה לעצור בצד, השיבה כי לא ראתה אותו, לא היה כל כלי רכב מאחוריה וממילא תשומת ליבה היה נתון לכביש ולמתרחש, ולא לרכבים מאחוריה.

הנתבע ציין, כי אומנם לא ראה שמן על הכביש, אך הרגיש בהחלקה, ומאחר שגרסת התובעת הייתה כי נתקלה, ככל הנראה, בשמן – אישר כי גם לדעתו היה על הכביש דבר מה שהפריע לשליטה ברכב, ולכן גם הוא לא הצליח לעצור. הוא ציין, כי נסע במהירות של 50-60 קמ"ש, והפרידו בינו לבין רכב התובעת כ-15 מטר. למרות זאת , לא הצליח לעצור הן בשל השמן , והן משום שבמסגרת הסיבוב שנגרם לרכב התובעת, היא למעשה התקרבה אליו וקיצרה את מרחק הבלימה.

יצוין, כי התובעת מסרה הודעה במשטרה סמוך לאחר האירוע (ת/3). באותה הודעה, ציינה, כי "הרגשתי כי הכביש כמו שמן והרכב התחיל להחליק לצד ולמרות שנסעתי במהירות קטנה מאוד...הרגשתי שאין לי שליטה מלאה על הרכב והתחלתי לפמפם את הברקסים כשכבר הייתי על השוליים. לא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת לרדת ואז רכב שנסע אחרי נכנס בי". יצוין, כי בהודעה במשטרה נאמר, כאמור, כי התובעת הייתה כבר על השוליים (ולא כגרסתה בביהמ"ש, כי רק הגלגל הימני קדמי ירד לשוליים) , וכן נעדר מתוך ההודעה במשטרה התיאור שלפיו הנתבע נסע על השוליים עובר להתנגשות ברכב התובעת. התרשמתי, כי כפי שציין ב"כ הנתבעים במהלך חקירתה הנגדית, פרט זה הוסף כדי להסביר את הנזקים בשני כלי הרכב, שאינם מתיישבים עם גרסת התובעת. יצוין, כי התובעת הכחישה מכל וכל את גרסת הנתבע בדבר ביצוע סיבוב שלם של רכבה על הכביש.

בגרסת התובעת קיימים פרטים, אשר, כאמור, אינם עולים בקנה אחד עם גרסתה, למשל – מיקומי הנזק מתיישבים טוב יותר עם גרסת הנתבע, מאשר עם גרסתה. נזק בפינה השמאלית קדמית של רכב הנתבע בלבד, ללא כל נזק בצד ימין של חזית רכב הנתבע, מתיישב טוב יותר עם עמידה של רכב התובעת לרוחב הכביש, כאשר הנתבע מנסה לברוח, מאשר עם ירידה חלקית של רכב התובעת לשוליים ופגיעה ע"י הנתבע שהגיעה מאחור.

מאחר שכך, גם אם אקבל את דברי התובעת, כי הרכב לא הסתבסב באופן מלא על הכביש, אך היה בזוית כשחלקו הקדמי לעבר מעקה הבטיחות הימני וחלקו האחורי על הכביש, ומאחר שאיני מקבלת את טענתה שהועלתה לראשונה בדיון כאילו הנתבע נסע בשוליים, אני מגיעה למסקנה, כי אותו גורם שגרם לתובעת לאבד שליטה על רכבה ולהרגיש כאילו הרכב "משייט" , מנע מהנתבע לעצור את הרכב, חרף העובדה שככל הנראה שמר מרחק. את המסקנה בדבר שמירת המרחק, אני מסיקה הן בהתבסס על דברי הנתבע עצמו, והן בהתבסס על דברי התובעת, כי לא היה כל כלי רכב מאחוריה. אילו נסע הנתבע ללא שמירת מרחק, מן הסתם הייתה רואה אותו.

לאור האמור, אני מגיעה למסקנה, כי הנתבע לא התרשל בכל צורה שהיא, ואותו גורם חיצוני שגרם לתובעת לאבד שליטה על רכבה, מנע מן הנתבע למנוע את התאונה, חרף העובדה ששמר מרחק כראוי.

לפיכך, דין התביעה להדחות.

אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 853 ₪ כולל מע"מ כדין.

ניתנה והודעה היום כ"ה טבת תש"ע, 11/01/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

הוקלד על ידי: חן הלפרין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: