זרבאילוב נ' קיים ואח'

פסק דין

כללי:

בפני ערעור על פסק דינה של כב' השופטת שלהבת קמיר-וייס (בבית המשפט השלום בפתח תקווה) מיום 4.12.11 (להלן: "פסק הדין") הנוגע לשאלת חבותו של המערער בגין הנזקים שנגרמו לרכבה של המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") וכן בקשה מטעם המערער להביא ראיות נוספות בפני בית המשפט.

רקע:

ביום 30.7.09 התרחשה תאונת שרשרת משולשת, בין רכבו של המערער לבין רכבם של המשיבה והמשיב 2 (להלן: "המשיב").המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מהיר במסגרת תא"מ (שלום פתח תקווה) 18643-09-09 כנגד המערער והמשיב, עקב נזקים שנגרמו לרכבה בתאונת הדרכים.

המערער והמשיב לא חלקו על גובה הנזק המגובה בחוות דעת השמאי מטעם המשיבה.המחלוקת נגעה לשאלת החבות ביחס לתאונה בלבד.המשיב טען כי היה זה רכבו של המערער אשר פגע ברכבו והדף אותו לעבר רכבה של המשיבה ואילו המערער טען כי היה זה רכבו של המשיב אשר פגע הן ברכבו והן ברכב המשיבה.

המערער לא התייצב לדיון הראשון בתובענה ומשכך ניתן ביום 28.2.11 פסק דין בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות כנגד המערער.ביום 28.3.11 הגיש המערער בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד.בהחלטתו מיום 26.4.11 קיבל בימ"ש קמא את בקשת המערער וביטל את פסק הדין. בהחלטה זו גם נקבע דיון מחודש בנוכחות כל הצדדים ליום 30.11.11.

ביום 30.11.11 התקיים דיון קד"מ ובסופו דיון הוכחות במסגרתו העידו הצדדים ונחקרו בחקירות נגדיות. בתום הדין הודיע בימ"ש קמא כי פסק הדין ישלח לצדדים.בפסק הדין נקבעה חבותו של המערער בנזקיה של המשיבה, ומכאן הערעור שבפניי.

טענות המערער בתמצית

לטענת המערער שגה בימ"ש קמא כאשר לא הסביר לו (חרף היותו לא מיוצג), על ההליך המשפטי והשלכותיו וכן ניהל ישיבת הוכחות בעוד המערער כלל לא מכיר את סדרי הדין ואופן ההתנהלות בדיון הוכחות.

שגה בימ"ש קמא בכך שלא דחה את הדיון שנקבע ליום 30.11.11 ולא המליץ למערער לשכור את שירותיו של עו"ד על מנת שזה יביא בפני בימ"ש קמא את העדים שנכחו במקום התרחשות התאונה ויגיש תצהיריהם. כן שגה בימ"ש קמא שנמנע מלהסביר למערער מהן הזכויות אשר עומדות לו לרבות זכותו לזמן עדים מטעמו. בפועל, לא ידע המערער כלל כי הדיון שנקבע ליום 30.11.11 הינו דיון הוכחות, וסבר כי יוכל בשלב מאוחר יותר להביא את עדיו. לפיכך הופתע המערער כאשר ניתן פסק הדין ונתחוור לו כי חלף המועד לזמן את עדיו.

בנוסף, שגה בימ"ש קמא בניתוח הראיות אשר הובאו בפניו. לא היה מקום להטיל אחריות על המערער בייחוד לאור התמונות שהמערער הציג אשר תומכות בגרסתו וכן גרסתו המופרחת והשקרית של המשיב.

לנוכח מורכבות הטענות היה על בימ"ש קמא לקיים דיון מעמיק תוך מתן אפשרות לצדדים להזמין עדיהם ולהציג ראיותיהם, דבר אשר היה מביא לתוצאה צודקת ונכונה בנסיבות העניין. ברכבו של המערער ישבו שלושה אנשים נוספים אשר צפו בהתרחשות התאונה, עדים אלו טרם הגישו תצהיריהם לבית המשפט ואף טרם נחקרו. בימ"ש קמא טעה בכך שמנע מהמערער להביא עדים אלה וברור כי הבאתם היתה משפיעה באופן מכריע על קביעות פסק הדין.

למערער לא ניתן יומו בפני בימ"ש קמא וגם אם הדיון התקיים בנוכחותו הרי שהדבר נעשה בניגוד לנורמות המשפטיות הנהוגות ואשר השתרשו במהלך השנים.

מבוקש מבית המשפט לקבל את הערעור על כל חלקיו או לחלופין להחזיר את התיק לבימ"ש קמא על מנת שזה ישמע את כל הראיות והמצהירים מטעם המערער.

טענות המשיבה בתמצית

לטענת המשיבה סיכויי הצלחת הערעור הינם קלושים ביותר לאור קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בימ"ש קמא ולאחר שכב' בימ"ש קמא שמע ראיות, הוצגו לו תמונות, התרשם ממהימנות העדים וקבע כי האחריות לתאונה ולנזקי התובעת הינם של המערער. פסה"ד מבוסס בראש ובראשונה על קביעות מהימנות ביחס לעדויות שנשמעו בפניו ובשים לב למארג הראיות הכולל שהונח בפניו. הלכה היא כי בית משפט של ערעור לא יתערב בקביעות עובדתיות ובהערכת מהימנותם של עדים של הערכאה הראשונה אשר שמעה את העדויות והתרשמה מהן באופן בלתי אמצעי.

בהחלטת בימ"ש קמא מיום 27.6.10 אשר קבעה דיון בתובענה ליום 28.2.11, נכתב מפורשות כי בתום הדיון המקדמי ישמעו הוכחות וכי על העדים להתייצב לדיון עם כל הראיות. בבקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, הבהיר המערער כי קיבל החלטה זו (אם כי באיחור). לפיכך לא ברורה טענתו לפיה לא ידע כי מדובר בישיבת הוכחות.

בהתאם לתקנה 214יד לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הדיון בתובענה אמור להסתיים בתוך יום אחד.

גם טרונייתו של המערער על כך שבימ"ש קמא לא הסביר לו כיצד מתנהל ההליך המשפטי אינה מוצדקת. בימ"ש קמא הסביר למערער מהו פסק דין לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 והמערער הבהיר כי הוא מבין את ההסבר אך מעוניין לנהל את ההליך בדרך הרגילה.