זר נ' מדינת ישראל יחידת התביעות משטרת ישראל

פסק דין

נגד התובע הוגש כתב אישום בו הואשם התובע בעבירות של איומים והעלבת עובד ציבור, כתב האישום הוגש בת"פ 2394/08.

עבירת האיומים התבססה על כך שהתובע אמר לשוטר בתחנת משטרה "אני אמחק אותך" ועבירת העלבת עובד ציבור התבססה על כך שהתובע אמר לאותו שוטר בתחנת המשטרה שהוא "מחבל משכם".

עוד לפני תחילת הדיון בתיק הפלילי הודיע ב"כ התובע לנציג המאשימה שידוע לו שהשוטר שכלפיו נטען שנאמרו האימרות הנ"ל היה מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית והוא ידרוש עיון בתיקו הרפואי שדרוש לצורך ההליך המשפטי. ב"כ התובע הציע למאשימה לחזור בה מהאישום עקב כך והודיע שאם לא תעשה כך הוא יבקש פיצוי הולם בשל הוצאות ההגנה. המאשימה לא הסכימה למחוק את ההליך. התובע כפר באישום והתיק נקבע להוכחות. במהלך ניהול ההליך ביקש התובע לעיין בתיקו הרפואי של השוטר, בית המשפט אישר עיון במסמך מתוך התיק, ובעקבות כך ויתרה המאשימה על העדתו של השוטר.

בסיומו של ההליך הפלילי זוכה התובע מעבירת העלבת עובד הציבור בין היתר ובעיקר בשל כך שהמאשימה ויתרה על עדותו של אותו שוטר. כמו כן זוכה הנאשם מעבירת האיומים וזאת על אף שבית המשפט לא קיבל את גרסתו של הנאשם – התובע – לפיה הוא לא אמר לשוטר "עוד אמחק אותך". על אף שבית המשפט קבע כי מדובר בביטוי חמור ופוגעני קבע בית המשפט כי בנסיבות שנוצרו ובין היתר בשל כך שהשוטר לא מסר עדות ועד נוסף שניתן היה להביאו לא הובא לעדות, וכיוון שמדובר באימרה שנאמרה לשוטר בתוך תחנת משטרה כשהיו נוכחים במקום, מלבד התובע, שוטרים בלבד, אין באימרה זו, שנקבע פוזיטיבית שהיא נאמרה, כדי להוות "איום" האסור על פי חוק העונשין.

בעקבות הזיכוי הגיש התובע תביעה זו שבפני בה הוא תובע את הוצאותיו שעמדו לדבריו על סך של 28,976 ₪ ששולמו כשכ"ט הוצאות ומע"מ, 10,000 ₪ הוצאות ובזבוז זמן של התובע עצמו ו- 11,024 ש"ח בגין עגמת נפש סבל מתח וחרדה במשך זמן ניהול ההליך הפלילי במשך כ- 3.5 שנים.

הנתבעת טוענת כי לא נפל פגם כלשהו בהתנהלות רשויות החקירה והתביעה בכל הקשור להליך הפלילי שנוהל נגד התובע. לטענתה, נוכח חומר הראיות שהיה מונח בפניה ערב הגשת כתב האישום נגד התובע, ובמהלך הדיונים, לא נפל פגם כלשהו בהגשת ההליך ובניהולו. לטענתה, קבלת התביעה עלולה להרתיע את התביעה מלפעול בנחישות הראויה נגד עבריינים. לטענת הנתבעת כתב אישום אמור להיות מוגש במקרים בהם התובעים במחלקת התביעות סבורים שקיים סיכוי סביר להרשיע. לא ניתן בחכמה שלאחר מעשה לבחון את ההחלטה הראשונית להגיש כתב אישום. הנתבעת טוענת כי עובדתית בית המשפט העדיף את גרסת התביעה על פני גרסת הנאשם – התובע - וקבע שהאמירות שיוחסו לנאשם אכן נאמרו על ידו, קביעה זו יש בה כדי לשלול את זכותו של התובע לפיצוי בהליך זה. הנתבעת תיארה בכתב ההגנה באריכות את אופן ניהול ההליך הפלילי והסיבה שהביאה את התביעה בהליך הנ"ל לוותר על עדותו של השוטר.

לדיון שנקבע בתיק זה לא יכול היה ב"כ התובע להגיע עקב גיוסו בצו שמונה. הצעתי לנתבעת שיוגשו סיכומים ללא צורך בעדויות משום שלמעשה אין מחלוקות עובדתית בין הצדדים, שאותה צריך לברר בראיות. הנתבעת הסכימה ומאוחר יותר הסכים גם ב"כ התובע והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה ואילה נימוקי:

אמנם התובע זוכה על ידי בית המשפט מכתב האישום שהוגשו נגדו ואולם בית המשפט קבע פוזיטיבית כי האימרות שיוחסו לתובע נאמרו על ידו לשוטר . התובע אמר לשוטר "מחבל משכם" ו"אני אמחק אותך". אמירות אלה נאמרו כאשר התובע מגיע במיוחד לתחנת המשטרה ומחפש את השוטר הספציפי כדי להתעמת איתו ולאמר לו את הדברים. בנסיבות אילו אין ספק שהגשת כתב האישום המייחס לתובע אמירות אלו ובעקבותם את העבירות שיוחסו לו, לא מהווה מעשה רשלני של התביעה. לא היה מקום שהתביעה תצפה כבר בעת הגשת האישום או אף במהלך ניהול ההליך הפלילי כי בית המשפט יקבע שלמרות שהדברים נאמרו, אין בהם כדי לשכלל את העבירה שיוחסה לתובע. צודקת הנתבעת כי אין מקום לשקול את נכונות השיקולים להגשת כתב אישום ב "חכמה שלאחר מעשה".

אמנם ב"כ התובע הבהיר לגורמי החקירה והתביעה כבר בשלב ראשוני של ההליך שהשוטר שכלפיו נאמרו הדברים היה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית ושהוא יבקש לעיון בגליון המחלה של השוטר, ואמנם עובדה שהשוטר בסופו של דבר לא העיד עקב בקשתו של הנתבע לעיון בחומר הרפואי, ואמנם הזיכוי של התובע בהליך הפלילי הסתמך בחלקים ניכרים שבו על כך שאותו שוטר שכלפיו נאמרו הדברים לא העיד, ואולם, עובדה היא שבית המשפט קבע שיש די בעדויות האחרות שהושמעו כדי לקבוע עובדתית שהתובע אמר את האמירות שיוחסו לו כלפי השוטר הספציפי. לפיכך, אין בעובדה שרשויות החקירה והתביעה הוזהרו מראש שהתובע יבקש את התיק הרפואי ובעובדה שבעקבות בקשה זו ויתרה המאשימה על עדות השוטר, כדי להצדיק תביעה זו.

על פי ההלכה לא כל זיכוי בהליך הפלילי מצדיק מן פיצוי לנאשם וחיוב המדינה בנזקיו. יש לבחון כל מקרה לגופו. בנדון דנן, אין ספק שאמירה לשוטר שהוא "מחבל משכם" הינה אמירה מעליבה ופוגעת. אין ספק שהאמירה נאמרה לשוטר ספציפי ואין ספק שאין באמירה זו ביטוי שניתן להתייחס אליו כביקורת גרידא כלפי עובד הציבור. כאמור, התובע הגיע במיוחד לתחנת המשטרה על מנת לאמר לשוטר דברים אילו. היינו, מדובר בתובע שהגיע תוך תכנון מוקדם לאמר את הדברים, בנסיבות אילו לא ניתן לאמר שהגשת האישום בעבירת העלבת עובד ציבור היתה רשלנית באופן כזה שיש בו כדי לזכות את התובע בפיצוי.

הדברים נכונים גם לגבי עבירת האיומים שיוחסה לתובע. כאמור בית המשפט קבע שהתובע אמר לשוטר "אני אמחק אותך". בית המשפט אף קבע שביטוי זה חמור ופוגעני והוא יכול לעלות כדי "איום" במשמעותו הנורמטיבית מעצם טיבו ואופיו. בית המשפט קבע כי בנסיבות הסובייקטיביות של המאויים ושל המעמד לא ניתן לייחס לתובע את עבירת האיום ואולם אין בקביעה זו כדי להצדיק מתן פיצוי או לקבוע כי ההחלטה להגיש את האישום או לנהל אותו היתה רשלנית בנסיבות אילו.

יש מקום לצמצם את אחריות המדינה בנזיקין מקום שמדובר בפעולות שלטוניות ובהחלטות הכרוכות בהפעלת שיקול דעת של הרשות. המבחנים הניזקיים הרגילים אותם מיישם בית המשפט הבודק תביעות רשלנות אינם יכולים להיות מיושמים בסיטואציות אילו. שיקולי מדיניות מחייבים ריסון בהטלת אחריות על המדינה במקרים כאלה. אמנם יתכנו מקרים בהם תוטל אחריות גם על פעולות או החלטות הכרוכות בהפעלת שיקול דעת ואולם זאת כאשר הפעלת שיקול הדעת חרגה מכל אמת מידה סבירה, בנדון דנן אין מדובר במקרה כזה. יש לתת לרשויות החקירה והתביעה מרחב תמרון סביר מבחינת שיקול דעתם אם בהגשת כתב אישום ואם בעצם ניהול ההליך.

התוצאה היא איפוא שההחלטה להגיש כתב אישום וההחלטה להמשיך בניהול ההליך על אף אי העדתו של ה"שוטר והמותקף" לא חרגו מתחום הסבירות. שיקול הדעת של התביעה לא נמצא מופרך מעיקרו ולפיכך אין מקום להטיל על הנתבעת את הוצאות ניהול ההליך מטעם התובע. התביעה איפוא נדחית.

על אף דחיית התביעה לא מצאתי שיש מקום להטיל הוצאות על התובע וזאת בין היתר בשל כך שהנתבעת מצאה חירות לעצמה ופרסה את סיכומיה על 18 עמודים מבלי לבקש רשות למרות שבהחלטתי מיום 25.11.12 הוריתי שהסיכומים לא יעלו על 5 עמודים.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: