זקשבסקי נ' חיו ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 10,000 ₪, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לאופנוע של התובע, מ.ר. 1754570 (להלן "האופנוע") עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 29.11.11.

2.התביעה הוגשה ללא כל פירוט, לא לעניין נסיבות התרחשות התאונה ולא לעניין הנזק, ורק לאחר הדיון – במהלכו ביהמ"ש הבהיר את חשיבות הדבר – הגיש התובע חו"ד שמאי בדבר הנזקים הנטענים.

לאחר הגשת חוה"ד ותמונות הנזק, הגישה הנתבעת ברשות ביהמ"ש, תגובה קצרה מטעמה; התובע בחר להשיב בכתב לתגובה זו.

3.וכך תיאר התובע בדיון את אופן התרחשות התאונה : "ביום 29/11/11 בבוקר נסעתי מצומת סומך לצומת אפק. כ- 300 מטרים לפני הפנייה לקיבוץ אפק, נדלקה לי נורת חירום בקטנוע. במצב כזה אי אפשר להמשיך לנסוע. הסתכלתי, בדקתי, אותתתי, הסתכלתי, יורד בזהירות לשול הדרך, תוך כדי הסתכלות שהכביש פנוי. בזמן זה אפילו עוד לא ראיתי את הנתבע. כנראה הנתבע היה לפני. תוך כדי, אני רואה רכב גדול, שחור, יורד בחטף לשולי הדרך, זה רכב הנתבע. הוא לא הראה שום כוונה, שום סימן שהוא עומד לחתוך את שול הדרך, הוא חתך בלי איתות. הוא נצמד אלי.... הוא הפיל אותי לתוך תעלת חצץ שנמצאת בצד הכביש.

כל צידו הימני של הקטנוע היה מרוסק. אין מעקה בטיחות. נפלתי עם הקטנוע לתוך תעלת חצץ עם הקטנוע עלי. אני לא יודע אם רכב הנתבע ניזוק".

ובהמשך : "הנתבע יצא מהרכב, הוא היה מבוהל ולחוץ, שאל אם אני בסדר. הנתבע אמר לי 'אני מתנצל, אנחנו נסדר את הנזק דרך חב' הביטוח, אין לך מה לדאוג'. הוא חזר על כך מס' פעמים. הוא טען ואמר שילדיו לומדים בקיבוץ אפק והם מאחרים לבי"ס ולכן מיהר, היה לחוץ ולא היה מרוכז ולכן חתך את הנתיב. שאלתי אותו אם לא ראה אותי, כי צפצפתי לו. הוא אמר שהוא היה לחוץ".

4.הנתבע בתורו תיאר את התאונה כדלקמן :

"בבוקר נסעתי לקיבוץ אפק לקחת את הבנות לבי"ס. 400-500 מטר לפני הקיבוץ, יש פקק תנועה בבוקר. מהירות נסיעתי היתה איטית, 30-40 קמ"ש, היה פקק. אחת הבנות קמה מהכסא, עצרתי בשול הדרך כי הן הסתובבו ברכב. כשעצרתי בצד, שמעתי צפצוף מאחורה, לא ראיתי מאיפה זה. עצרתי בצד ואז שמעתי את התובע יורד הצידה לשול הדרך, הוא היה במקביל אלי. ירדתי למטה לעזור לו לעלות למעלה.

הפעם הראשונה שראיתי את הקטנוע היתה כשהוא היה בצד. הוא היה כנראה מאחוריי, שמעתי צפצוף ולאחר מכן הוא ירד הצידה. לא ראיתי את הקטנוע לפני שהייתי בשול. הוא הגיע מאחוריי וירד לשול הדרך. לא היה מגע פיסי בין הרכב שלי לבין הקטנוע. כנראה הוא עקף על השוליים בצד ימין, לא ראיתי אותו שהוא נוסע על השוליים, שמעתי את הצפצוף והוא ירד מעבר לשול.

הוא צפצף כנראה בגלל שחסמתי לו את הנתיב על השוליים. אני בדר"כ מאותת, איני זוכר אם אותתי. עזרתי לו לקום. החלפנו פרטים. הוא ירד לשוליים כתוצאה כנראה מהירידה שלי....הוא נסע כנראה מהר על השוליים, כשעצרתי על השוליים, כנראה הפרעתי לו לנתיב הנסיעה שהוא נסע על השוליים ולכן סטה מהשוליים עוד הצידה.

לדעתי התובע אשם כי הוא עקף מצד ימין של השוליים".

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי התאונה אירעה באחריותם המשותפת של שני הנהגים.

תחילה אציין כי אני דוחה את גרסתו של התובע לפיה הוא ירד לשול בשל תקלה באופנוע ולאחר שנדלקה נורה אדומה בו. מדובר בטענה שעלתה רק בתחילת העדות כהסבר לירידת האופנוע לשול, ואולם התובע לא התייחס לתקלה באופנוע בהמשך ומעדותו ניתן להבין כי לאחר שהנתבע עזר לו להוציא את האופנוע מהחצץ (לאחר התאונה), הוא נסע בו ועזב את המקום. למעשה התובע 'שכח' את הסיבה העיקרית בעטיה ירד לשיטתו לשוליים ועזיבתו את המקום עם האופנוע סותרת את עדותו " במצב כזה (בו דלוקה המנורה האדומה) אי אפשר להמשיך לנסוע" (עמ' 2 לפורט', שו' 23).

זאת ועוד, אם התובע ירד לשול לצורך טיפול בתקלה, יש להניח כי יצא מהנתיב במקביל למקום בו נסע, אלא שטענה זו לא מתיישבת עם מנגנון התאונה הנטען על ידו, שכן מעדות התובע עולה כי רכב אחד לפחות הפריד בינו לבין רכב הנתבע. במלים אחרות, אם התובע יצא מנתיב נסיעתו מתוך כוונה לעצור מייד בשול, לא ברור כיצד האופנוע ורכב הנתבע היו קרובים מאוד בזמן התאונה אם בנתיב הנסיעה רכב אחד לפחות הפריד ביניהם (להזכיר כי התובע העיד כי לא ראה את רכב הנתבע לפני שירד לשול). מצב זה מתיישב דווקא עם גרסתו של הנתבע לפיה התובע יצא לעקיפה של מספר רכבים מימין, מה שיכול להסביר את קיצור המרחק בין האופנוע לרכב הנתבע.

טענה זו של הנתבע, בדבר עקיפה של התובע מצד ימין, מתחזקת נוכח תשובת התובע עצמו, בחקירתו הנגדית, כי הוא נסע בכביש במהירות של 60- 70 קמ"ש, כאשר כמה רגעים לפני הוא העיד כי הכביש היה פקוק !

מכאן, אני סבורה כי גרסתו של הנתבע לפיה התובע יצא לעקיפה מימין גרסה יותר סבירה בנסיבות.

אשר לנתבע, הרי שמעדותו התרשמתי כי הוא יצא מנתיב הנסיעה, אל השול הימני, באופן מפתיע, ללא איתות וללא נקיטת אמצעי זהירות כמתחייב.

מעדות הנתבע עצמו עולה כי הוא נאלץ לצאת לשול לאחר שבנותיו קמו ממושבן והסתובבו ברכב. הנתבע לא זכר אם הוא אותת, אם לאו כשמנגד העיד התובע כי רכבו של הנתבע יצא מהנתיב בפתאומיות וללא איתות. עדותו זו של הנתבע ועצם התרחשות התאונה, מלמדים לטעמי כי הנתבע יצא אל השול ללא נקיטה באמצעי הזהירות המתחייבים.

עקיפה מצד ימין הינה עקיפה בניגוד להוראת תקנה 47 לתקנות התעבורה. עקיפה זו, שבוצעה ע"י התובע, בצד נהיגתו המהירה יחסית למקום ולתנאי הכביש והתנועה בו, כפי שהוא עצמו העיד עליה מחד ויציאתו של הנתבע לשול, ללא נקיטה באמצעי זהירות כמתחייב, הובילו בסופו של יום לאירוע התאונה וגרימת הנזק לאופנוע של התובע ובנסיבות העניין, אני מחלקת את האחריות באופן ש60 % ממנה יוטל על הנתבע ו – 40 % על התובע.