זקן נ' איילון חברה לביטוח

פסק דין

1.בשנת 2008 ניבעו סדקים רחבים בגדר האבן המקיפה את ביתו של התובע. התובע טוען, כי הנתבעת חייבת בתשלום תגמולי ביטוח בגין הנזק.

2.התובע הוא בעליו של בית ברחוב אורי בראון בירושלים. ביום 1.6.07, ביטח את ביתו אצל הנתבעת בביטוח מסוג "הכל-בה". בפרק 1 לחלק ה' של פוליסת הביטוח נקבע, בין היתר, כיסוי ביטוחי מפני "שטפון או הצפה ממקור מים חיצוני".

3.לטענת התובע, בתחילת שנת 2008 הוא הבחין בסדקים ושברים שניבעו בגדר האבן הגבוהה המקיפה את הבית. בירור שערך העלה, כי הנזק נגרם כתוצאה מדליפת מי שופכין מבור ניקוז עירוני ("מנהול") שמותקן בחצר הבית. בעקבות הגילוי, הוא פנה לחברת "הגיחון" וזו שלחה אנשי מקצוע מטעמה, שאיתרו את מקור הדליפה במנהול, אטמו אותו והגביהו את פתח המנהול מעל הקרקע.

4.בעקבות פניית התובע אל הנתבעת לכיסוי הנזקים שנגרמו לגדר, שלחה הנתבעת שמאי מטעמה לבחון את הנזקים ועל סמך ממצאיו הודיעה לתובע (22.8.08), כי החליטה לדחות את תביעתו, מן הטעם שאין מדובר במקרה ביטוחי הנכלל בסיכונים המבוטחים במסגרת הפוליסה.

הנתבעת הסתמכה על מסקנת השמאי, בחוות דעתו מיום 22.2.2008, כי שקיעה הדרגתית של הקרקע בחצר הבית היא שגרמה לסדקים ולשברים באבני החיפוי של הגדר, וטענה כי אין מדובר בסיכון הכלול במקרי הביטוח המכוסים על ידי הפוליסה.

נוסף לאמור, טענה הנתבעת, כי התובע ידע על הנזק עוד לפני רכישת הפוליסה, וגם מן הטעם הזה יש לדחות את תביעתו. הנתבעת ביססה את קביעתה זו על הודעת השמאי, לפיה בשיחה שקיים עם התובע, אישר התובע, כי הוא הבחין בסדק שהופיע באבני החיפוי של הגדר כבר במחצית שנת 2006, לפני שרכש את הפוליסה מהנתבעת.

5.בחודש ינואר 2010 נוכח התובע, כי הסדקים בגדר החיצונית התרחבו ואבני הגדר נשברו במקומות נוספים, והוא פנה פעם נוספת לנתבעת בתביעה לכיסוי הנזק.

בהודעתה מיום 22.2.11, דחתה הנתבעת את תביעתו ושבה ונימקה את החלטתה בהעדר כיסוי ביטוחי.

קודם למתן ההודעה שלחה הנתבעת שמאי מטעמה, אשר שב ובדק את תביעת התובע. בחוות דעתו, מיום 4.7.2010, אישר השמאי כי בקיר התמך שבחזית הבית ניכר סדק לכל גובה הקיר, וכן שנמצאו סדקים גם בצד הפונה לבית השכנים. מסקנתו של השמאי היתה, כי הנזק המדובר נגרם כתוצאה משקיעה של הקרקע, ומכל מקום, לדבריו, התובע הודה בעבר כי הוא הבחין בנזק כבר בשנת 2006, לפני כניסת הפוליסה לתוקף.

בחוות דעתו העריך השמאי את עלות תיקון הנזק ב-12,000 ₪, אף שבנסיבות העניין הודיע כי הוא נמנע מלהמליץ על שיפוי.

6.במהלך שנת 2010 הורתה מחלקת מבנים מסוכנים בעיריית ירושלים לתובע לתקן את הנזק, ומאחר שהנתבעת דחתה את תביעתו לתשלום תגמולי ביטוח, הוא ביצע את התיקון הדרוש בעצמו, ושילם עבורו סך של 20,000 ₪. מכאן התביעה שלפני.

7.התובע טוען, כי דליפת המים מהמנהול היא שגרמה לשקיעת הקרקע בחצר ולהיווצרות הסדקים בקיר הגדר. כן הוא טוען, כי למיטב ידיעתו, דליפת המים החלה לאחר הוצאת הפוליסה, ומכל מקום, הנזק התגלה לו לאחר רכישת הפוליסה. בתוך כך, הכחיש את טענת הנתבעת, כי הוא הודה לפני השמאי מטעמה כי דבר הנזק נודע לו עוד בשנת 2006.

התובע צירף תצלומים, שבהם ניתן לראות בבירור את הנזקים שנגרמו בחזית קיר התמך של הבית ובמקומות שונים לאורך הגדר המקיפה את הבית. כמו כן, הוא צירף תצלומים המתעדים את תהליך התיקון והשיפוץ של הגדר.

8.הנתבעת טענה בכתב הגנתה שתי טענות עיקריות:

הראשונה – כי הנזק אינו תולדה של אירוע ביטוחי כפי שזה מוגדר בפוליסה.

והשניה – כי לפי הודאת התובע, הנזק כלל לא התרחש בתוך תקופת הביטוח. ויתירה מכך – כי הוא התגלה לתובע לפני רכישת הפוליסה, בשנת 2006.

9.בדיון שהתקיים ביום 3.8.11 חזר כל צד על טענותיו.

הנתבעת העידה מטעמה את השמאי רזי טורטן, שערך את חוות הדעת השמאית השניה מטעם הנתבעת, מיום 4.7.2010. טורטן ערך ביקור בביתו של התובע בחודש מאי 2010. בעדותו ציין, כי הוא הבחין בסדקים בקיר הגדר, ולהערכתו, הנזק נגרם כתוצאה משקיעה של המנהול שנמצא בחצר הבית, דבר שגרם לשקיעה של הקרקע מסביבו ולסתימה של הנקזים שקבועים היו בקיר הגדר. עובדה זו יצרה, להערכתו, לחץ הידרוסטאטי על הגדר, דבר שהוביל להיסדקות האבנים, ובמקומות אחדים – גם להיבקעותה.

לצד האמור, טורטן לא ידע להסביר בעדותו, מה גרם לשקיעת המנהול לכתחילה, ולא שלל את האפשרות כי הדבר נגרם כתוצאה מהצפת בור הביוב ומדליפה של מים דלוחים אל הקרקע.