זקן נ' DNS

פסק דין

השאלה העומדת להכרעתי הינה האם עיסקה של רכישת שם מתחם, domain name , הינה עסקה לרכישת שירות, מוצר או טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן, וזאת כמשמעותם של מושגים אלו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981. נפקותה של הבחנה זו רלבנטית לשאלה תוך כמה זמן יכול אדם לבטל עסקה כזו.

במהלך יומיים מיום 4.10.10 ועד ליום 5.10.10 רכש התובע מהנתבעת, באמצעות האינטרנט, בזה אחר זה, 40 שמות מתחם. בין השמות שרכש התובע com.שירותאלקטרה; com.המכללה למנהל; com.טריומף ועוד.

בגין רכישות אלו שילם התובע סכום כולל של 5,800 ₪ בכרטיס אשראי, וזאת לאחר שאישר בכל רכישה ורכישה כי קרא את הסכם הרכישה והוא מאשר את תנאיו.

מוסכם כי גם בהסכם עצמו וגם בדפי האינטרנט באתר של הנתבעת, שבאמצעותו רכש התובע את השמות, מצוין במפורש כי לא ניתן לבטל את העסקאות.

הנתבעת הקימה את שמות המתחמים בתוך זמן קצר מרגע שהעסקאות אושרו.

התובע ביקש לבטל את העסקאות כולן במועד ששנוי במחלוקת. התובע טוען כי היה זה כבר ביום 5.10.10 ואילו הנתבעת טוענת כי הבקשה נשלחה אליה רק ביום 11.10.10. כך או כך, במועד זה שמות המתחמים כולם כבר היו בבעלות התובע, והנתבעת הבהירה כי בהתאם להסכם ההתקשרות, ולהודעה המפורשת באתר האינטרנט, לא ניתן לבטל את העסקאות.

התובע טוען כי בהתאם לסעיף 14 לחוק הגנת הצרכן הוא רשאי לבטל עיסקה מרחוק בתוך 14 יום ממועד כריתתה, ועל כן היה על הנתבעת להשיב לו את כספו. מכוח טענה זו דורש התובע השבה של מלוא הסכום ששילם ופיצויי בסך 13,800 ₪ נוספים.

הנתבעת טענה כי ההוראה דנן לא חלה במקרה זה, וזאת מכמה טעמים חלופיים. ראשית, הנתבעת שימשה כמתווכת בלבד, ושילמה לחברה אמריקאית שהיא בעלת הרישיון ליצירת שם מתחם שמסתיים ב-com. שנית, עיסקה של רכישת שם מתחם היא עיסקה לקבלת שירות או לרכישת טובין שיוצרו במיוחד עבור הלקוח, ולא ניתן לבטל עיסקאות אלו לאחר שבוצעו.

התובע בתשובה טוען כי עיסקאות שערך בארה"ב לרכישת שמות מתחם היו ברות ביטול בתוך 5 ימים.

דיון והכרעה:

בטרם אדון בשאלת פרשנותו של סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן אתייחס בקצרה לטענות הצדדים בנוגע להתקשרות עם בעלי הרישיון בארה"ב. יובהר כי שם המתחם אינו שם ישראלי, אלא שם אמריקאי כפי שמעידה עליו סיומת ה-com ועל כן רכישת מתחם כאמור דורשת אישור ורישום בארצות הברית.

התובע כאמור טען כי עסקאות דומות בארצות הברית ניתנות לביטול בתוך 5 ימים וכאסמכתא לכך השמיע הקלטה של שיחה שקיים עם נציג חברה מסחרית בארה"ב וממנה אכן עולה כי אם הביטול הוא בתוך 5 ימים, כספו של הלקוח מוחזר במלואו. יש לציין כי משיחה זו לא ברור אם שם המתחם נרשם באופן מידי, כפי שהיה במקרה זה, או רק בחלוף 5 ימים, לאחר שלא מתקבלת הודעת ביטול.

אוסיף ואציין כי אין בשיחה זו גם לגופו של עניין לסייע בידי התובע, שכן הדין החל על העיסקה שבפני הינו הדין הישראלי, ומכאן שביטולו הוא על פי הוראות דין זה ולא על פי הוראות הדין הזר.

מנגד טענת הנתבעת לפיה שימשה כמתווכת מול החברה האמריקאית שמקימה אתרים ושילמה לה את מלוא התמורה, לא הוכחה. אך גם טענה זו אינה רלבנטית לעניינו וזאת מאותם טעמים. הדין החל על ההתקשרות עם התובע הוא הדין הישראלי, וכאשר הנתבעת עורכת עסקה, שמצד אחד חל עליה הדין הישראלי ומצד שני דין זר, הרי שעליה לנקוט במשנה זהירות, ואין היא יכולה להבנות מהוראותיו של הדין הזר או של ההסכם שערכה עם החברה הזרה.

מכאן שהשאלה העומדת להכרעתי הינה כיצד יש לסווג את העסקה שנערכה בין הצדדים? הוראות סעיף 14(ג) ו-(ד) קובעות את התנאים לביטול עסקה מרחוק, ואף את החריגים בהם לא ניתן לבטל עסקה כזו:

"(ג)   בעסקת מכר מרחוק רשאי הצרכן לבטל בכתב את העסקה - (1)   בנכס - מיום עשיית העסקה ועד ארבעה עשר ימים מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר מביניהם; (2)   בשירות - בתוך ארבעה עשר ימים מיום עשיית העסקה או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר, כמפורט להלן: בעסקה מתמשכת - בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו, ובעסקה שאינה עסקה מתמשכת - בתנאי שביטול כאמור ייעשה לפחות שני ימים, שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו אמור השירות להינתן. (ד)   הוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על עסקת מכר מרחוק של –

.....

......(4)   טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן בעקבות העסקה";