זערורה נ' בסול ואח'

פסק דין

התובע עתר בתביעתו לחיובן של הנתבעות בסך של 4,099 ₪, סכום שכטענתו משקף את הנזקים שנגרמו לרכבו בעקבות פגיעתו ע"י רכב שהיה נהוג ביום 12.12.09 ע"י הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת).

בפועל אין חולק בין הצדדים לעניין התרחשות התאונה וגם אחריותה המלאה של הנתבעת לנזק. הצדדים נחלקו אך ורק באשר להיקפו של הפיצוי לו זכאי התובע.

עוד יצוין כי במהלכו של הדיון, אף שטענה זו נפקדה מכתב התביעה, התובע נאות להודות כי מיד לאחר התאונה הוא בא בדברים עם אביה של הנתבעת. במגעים אלה הוסכם כי יסופקו לתובע כל החלקים שנפגעו, כן הנתבעת תשא בעלות התיקון.

הנתבעת עמדה בהתחייבותה ורכשה על חשבונה את מלוא החלקים הטעונים החלפה, דבר שמצמק עד מאוד את דרישתו של התובע. מכאן, לאחר שמיעת הצדדים כל אשר נותר במחלוקת הינו הפיצוי בגין שכר הפחח שביצע את העבודה וגם שכרו של השמאי. למחלוקות אלו אדרש להלן.

בפניי העיד אביה של הנתבעת שמסר כי התלווה לתובע והגיעו למוסך, אם כי מפאת העובדה שהתובע דרש כי יתוקנו נזקים מעבר לאלה שנגרמו בתאונה אזי דרכיהם של הצדדים נפרדו בשלב זה. עוד הוסיף, כי דרישתו של הפחח עמדה באותו שלב, כולל תיקונים שאין בינם לבין התאונה כל זיקה, על סך של 700 ₪. מהצד השני, התובע הכחיש בדבריו גרסה זו וטען כי הנזקים שנגרמו בעקבות התאונה תוקנו במלואן, כאשר הוא התחייב לשלם בגין עבודה זו סך של 2,000 ₪.

התובע לא הצליח להוכיח טענה זו. ראשית, לא הוצגה אף קבלה או חשבונית שיגבו את דרישתו. שנית, מבצע העבודה לא הובא לעדות כך שגרסתו של התובע נותרה גרסה יחידה שלא זכתה לאף חיזוק. שלילשית, מעיון בתמונות שמשקפות את הנזק, מוצאים סימני חלודה במכסה המנוע של רכבו של התובע שלטענתו נפגע בתאונה. סימנים אלה לא מתיישבים עם טענתו כי התמונות נעשו ימים לאחר התאונה, ודווקא מחזקים את גרסת הנתבעת שדגלה בגישה כי המו"מ בין הצדדים לא צלח מפאת ניסיונו של התובע לתקן נזקים אחרים שהיו קיימים במכסה המנוע עובר לתאונה, על חשבונה של הנתבעת.

אמנם הנתבעת הודתה כי הפחח דרש תשלום בסך של 700 ₪, יחד עם זאת שעה שלא ניתן לבודד את עלות העבודה בגין הנזקים שנגרמו לרכב בעקבות התאונה מאלה שאין בינם לתאונה כל קשר, אין לחייב את הנתבעות לפצות את התובע בגין ראש נזק זה. הנטל להוכיח הנזק והיקפו רובץ על שכמי התובע, וכל עוד הנזק לא הוכח, גם בקיומה של הודאה כללית מצד הנתבעת, אין לקבל את טענתו של התובע.

הדבר נכון גם לעניין שכרו של השמאי, הפנייה לשמאי באה מצידו של התובע על אף רצונה של הנתבעת לפצותו באמצעות תיקון נזקיו. לו התובע גילה דרישה ריאלית ואמיתית, כן נכונות לתיקון הנזקים שנגרמו בעטיה של התאונה בלבד, הרי פנייתו לשמאי הייתה מתייתרת כליל. אלא, שבעקבות העמדה אותה גילה בא סירובה המוצדק של הנתבעת, מכאן שאין לחייב את האחרונה לפצות את התובע בגין עלות שכרו של השמאי אף שסכום זה הוצא בפועל.

סוף דבר.

לאור האמור לעיל אני מרה על דחיית התביעה.

בנסיבות איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"א, 24 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: