זערורה ואח' נ' חזאם ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית ע"ס 9,450 ₪ שעניינה עבודות פחחות וצבע שביצע התובע, בעל מוסך בשפרעם, ברכבו של הנתבע, רכב מסוג מיצובישי לנסר, מ.ר. 6872420 (להלן "הרכב"), בחודש 6.09.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב תוקן לאחר שהביאו הנתבע למוסך של התובע, עקב תאונת דרכים בה היה מעורב, ביום 13.6.09; אין חולק כי התובע לא קיבל תמורה בעד התיקון ואין גם מחלוקת בין הנתבע לצדדי ג' כי הנהגת ברכבה של צד ג' 1 היא האחריות לאירוע התאונה, שכן היא פגעה ברכבו של הנתבע מאחור ונטלה על עצמה את האחריות בסמוך לאחר התאונה.

3.הרכב נבדק במוסך של התובע, ביום 17.6.09, ע"י שמאי וניתנה חו"ד דעת שמאית במסגרתה נאמד הנזק בסך של 5,876 ₪.

מעבר לסכום זה – אשר לא שולם לתובע עד היום – דורש התובע סך של 650 ₪ אשר שולם על ידו לשמאי בגין חוה"ד שניתנה, סך של 1,200 ₪, עלות תיקונים אשר לטענתו בוצעו ברכבו של הנתבע לבקשתו של אחרון זה וללא קשר לתאונה, סך של 350 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ששילם עבור הטיפול בעניין.

לכתב התביעה צורפו חו"ד שמאי, חשבונית תיקון (ע"ס של 5,876 ₪), קבלה בגין שכ"ט שמאי ומכתב התראה שנשלח לנתבע ע"י עו"ד.

4.כנגד התביעה נטען ע"י הנתבע, וכך גם ע"י צדדי ג', כי הנזק שנגרם בתאונה היה נזק קל שעלות תיקונו נעה בין 800 ₪ ל 1,200 ₪ ומכאן שהתובע הגדיל את הנזק ברכבו של הנתבע במטרה להוציא כספים שלא כדין מהמבטחת של צד ג' 1 – היא צד ג' 2.

הנתבע טען כי הוא לא הזמין שמאי למוסך של התובע, וכי מי שטיפל בעניין היה סוכנת הביטוח שלו, אשר הפנתה אותו למוסך של התובע והודיעה לו כי המבטחת של הנהגת מאחור תשא בכל התשלומים.

5.צדדי ג' מתבססות בהגנתן כלפי הנתבע, על טענותיו של אחרון זה כנגד התובע וטוענות כי הנזק הנדרש בתביעה הינו נזק מוגזם ו/או בלתי מוכח.

6.בדיון שמעתי את עדותם של התובע, של הנתבע ושל צד ג' 1.

6.התובע העיד כי הנתבע הגיע אליו עם הרכב לאחר התאונה וכי הוא (התובע) היה בקשר עם סוכנת הביטוח שלו, גב' פאתנה באבא אשר הפנתה אותו לשמאי מר אבי חזן, ואחרון זה דאג ששמאי ממשרדו יבוא למוסך ויבדוק את הרכב.

התובע הדגיש כי הוא פנה לסוכנת הביטוח לבקשתו של הנתבע, אשר הסביר לו כי הסוכנת תטפל מולו בכל הנוגע לתיקון.

התובע העיד כי במקרים דוגמת אלה נהוג כי הבעלים של הרכב הנפגע מוסר שיק דחוי, לתקופה של 3 חודשים, לשמאי וזאת מתוך ציפייה כי עניין התשלום יוסדר בין חברות הביטוח, אלא שבמקרה זו לאחר שהוזמן השמאי ונמסר לו שיק של התובע, לא הסכים הנתבע ליתן לו שיק תחתיו.

התובע שלל בתוקף את טענותיו של הנתבע בדבר נסיון להגדיל את הנזקים והוא העיד פעם אחר פעם כי הסכום הנדרש הוא הסכום שהוערך ע"י השמאי.

הנתבע, בתורו, אישר כי הוא הביא את הרכב לתובע לתיקון, כי הרכב תוקן בפועל וכי הוא לא שילם מאום ואולם טען כי הוא סבר כי עניין התשלום הוסדר דרך סוכנת הביטוח שלו והופתע לאחר כשנה וחצי לקבל דרישת תשלום מהתובע.

הנתבע העיד כי לאחר התאונה ניתנו לו שתי הצעות לתיקון הרכב, האחת בסך של 800 ₪ והשנייה בסך של 1,200 ₪, כאשר בסופו של יום הוחלט ע"י צד ג' 1 להפעיל את הפוליסה ומכאן מסר את הטיפול בעניין לסוכנת הביטוח שלו. הנתבע אישר בעדותו כי הוא הפנה את התובע לסוכנת הביטוח שלו וכי הוא אמר לו "מה שתגיד לך לעשות, תעשה".

הנתבע העיד כי הופתע לגלות גובה הסכום הנדרש בעד התיקון שכן סבר כי עלות התיקון נפלה מסך של 2,000 ₪.

הנתבע בעדותו, אישר כי סוכנת הביטוח שלו טיפלה בעניין ואולם לא ידע למסור פרטים מעבר לכך. הנתבע נשאל, ע"י ביהמ"ש, מדוע הוא לא פנה לסוכנת להמשך טיפול ומדוע לא זימנה לביהמ"ש למסירת עדות והוא השיב כי היא עזבה את העיר שפרעם ולא הצליח לאתרה.

צד ג' 1 העידה, אף היא, כי ניתנו הצעות לתיקון הרכב של הנתבע בסכומים שבין 800 ₪ ל – 1,200 ₪ ובתשובה לשאלת ביהמ"ש בעניין, השיבה כי היא לא ראתה את רכבו של הנתבע לאחר התאונה, שכן אחותה נהגה בו.

זה המקום לציין כי סוכנת הביטוח של הנתבע, הפחחים שנתנו את הצעות המחיר, ואחותה של צד ג' 1 לא זומנו למתן עדות.