זנזורי נ' פסח

פסק דין

תביעה שטרית לפירעון שלושה שיקים, בסך של 10,000 ₪ כל אחד, שמשך הנתבע לטובת התובע, וחוללו מחמת העדר כיסוי מספיק. מועדי הפירעון של השיקים הם 26/10/09, 26/12/09 ו- 26/2/2010 (השיקים).

הצדדים היו שותפים במסעדת פורמג'ו במשך כ- 20 שנים. עם סיום יחסיהם העסקיים ולהסדרתם, חתמו על "הסכם הפרדות" מיום 22/6/09 (ההסכם).

אין חולק, כי השיקים נמסרו במסגרת ס' 2.5 להסכם, כחלק מסדרה של 8 שיקים אישיים בסך של 10,000 ₪ כ"א שמסר הנתבע לתובע, לצורך השלמת רכיב פיצויי הפיטורין שהגיעו לתובע. השיקים האחרים (חמישה במספר) נפרעו כסדרם.

השיקים שחוללו, אינם שיקים עוקבים. בין לבין נפרעו שיקים נוספים שנמסרו באותו עניין. בין היתר, נפרעו שיקים שמועדי פירעונם לחודש נובמבר 2009 ולחודש ינואר 2010. השיקים שמועדי פירעונם בחודשים אוקטובר ודצמבר 2009 ובחודש פברואר 2010, חוללו.

לפי ס' 2.5 להסכם ".. עם סיום העסקתו של זנזורי כאמור [העברת המניות בחברה ו/או בבהאמס - י.ב], ישוחררו לטובתו כל כספי ביטוח המנהלים אשר הופקדו לטובתו בקופות השונות, במסגרת העסקתו בחברה ו/או בבהאמס לאורך השנים. לצורך השלמת רכיב פיצויי פיטורין תשלם החברה לזנזורי 80,000 ₪ ב- 8 שיקים אישיים של פסח, כ"א ע"ס של 10,000 ₪, החל מחתימת הסכם זהו עד לחודש פברואר 2010".

לטענת הנתבע, הוא נקלע לקשיי נזילות ולכן ביקש מהנתבע שימשוך את השיקים מהבנק והוא ישלם לו את התמורה במזומן. השיקים הוחלפו בתשלום במזומן בשווי השיק, בסמוך למועד הפירעון והתובע הצהיר בפני הנתבע שההמחאות שחזרו הושמדו. לאור יחסי השותפות והאמון לאורך שנים, לא היתה לנתבע סיבה לחשוד שהשיקים לא הושמדו. אולם התובע החליט להגישם לביצוע.
הנתבע צירף תדפיס חשבון בנק (נספח א לתצהירו) על מנת להוכיח טענתו כי בחודשים אוקטובר דצמבר ופברואר לא הייתה בחשבונו יתרת זכות לפירעון ההמחאות.

עוד טוען הנתבע, כי ברשותו ראיות להפקדת מזומנים בחשבונו של התובע, ע"ח השיקים הללו. אלא שבידו מסמכים חלקיים בלבד, על הפקדות בחשבון בסך כולל של 16,975 ₪, "מאחר וחלק מהמסמכים אבדו לי בחלוף הזמן וחלק מהסכומים ניתנו במזומן לידיו של מר זנזורי" (ס' 14 לתצהיר).

התובע מכחיש כי קיבל סכומים כלשהם ע"ח השיקים שחוללו כאמור. לטענת התובע, לא קיבל סכומים כלשהם במזומן. אמנם הופקד בחשבונו סך כולל של 16,975 ₪, אך זאת בגין תשלומים אחרים שחייב היה לו הנתבע לפי הסכם ההיפרדות.

השאלה שבמחלוקת היא, אפוא, האם נפרעו השיקים נושא התובענה, בתשלומים ששילם הנתבע לתובע בהפקדה לחשבון ובמזומן.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הראיות ואת סיכומי הצדדים בע"פ, אני דוחה את ההתנגדות לביצוע השיקים ומקבלת את התביעה.

אני מעדיפה את גרסתו של התובע, שהינה קוהרנטית ומהימנה והינה סבירה יותר ומתיישבת יותר עם הראיות על פני גרסתו של הנתבע.
הכל כמפורט להלן.

הנתבע הציג אישור הפקדה על סך של 10,000 ₪ מיום 29/10/2009 (נספח ב' לתצהיר). סכום זה הופקד לשיטתו של הנתבע במקום השיק שמספרו 933 ותאריך פירעונו 26/10/09; אישור הפקדה על סך של 5,000 ₪ מיום 30/12/2009 ועוד 1,975 ₪ מיום 4/1/2010 שהופקדו לשיטתו במקום השיק שמספרו 935 ותאריך פירעונו 26/12/2009 (נספחים ג ו- ד לתצהירו), כאשר היתרה הושלמה במזומן; ולגבי השיק שמספרו 937 טוען הנתבע בס' 17 תצהירו, כי חלק מסר לתובע במזומן וחלק בהפקדה אך "בשל חלוף הזמנים איבדתי את אישור ההפקדה ואינני זוכר את היחס שבין התשלום במזומן לבין ההפקדה לבנק..." (ס' 17). הטענה שאבדו חלק מהמסמכים שיש בהם כדי להעיד על ביצוע תשלומים, צוינה גם בס' 14 לתצהיר, המצוטט לעיל.

אלא שבח"נ הנתבע שינה את גרסתו ועוד הוסיף לה. ראשית, חזר בו מהטענה בתצהיר (בס' 14 ובס' 17) כי אבדו אישורי הפקדה. לפי עדותו, מדובר בטעות ולמעשה, אין עוד הפקדות לחשבון התובע מעבר להפקדות שהוגשו בגינן אישורי ההפקדה, אלא רק תשלומים במזומן כאמור (עמ' 8 ש' 1-16). שנית, בח"נ טען הנתבע, כי שילם לידי התובע במזומן, במסעדה, סך כולל של 13,000 ₪ בשתי הזדמנויות - סך של 10,000 ₪ עבור השיק שמספרו 937 ועוד סך של 3,000 ₪ לכיסוי היתרה עבור השיק שמספרו 935 בגינו שולם לפי הטענה, סך של כ-7,000 ₪ בהפקדות לחשבון התובע. כשנשאל מדוע שילם את הסכומים במזומן ולא בהפקדות לחשבון כפי שידע לעשות במקרים אחרים, העיד, כי בתקופה זו לא יכול היה לעזוב את המסעדה, שכן הוא נאלץ לעבוד במקום הטבח שלקח חופשה של שבוע ולהוציא מנות (עמ' 7 ש' 26-28, עמ' 8 ש' 19-24). מדובר בגרסה מפורטת וציורית ובכל זאת, נפקדה מגרסתו של הנתבע הן בתצהיר בתצהיר שניתן בתמיכה לבר"ל והן תצהיר העדות הראשית (שנעשה לאחר שהנתבע נטל לו ייצוג), וללא כל הסבר משכנע (עמ' 8 ש' 25- עמ' 9 ש' 14).

לנתבע אין כל הוכחה על ביצוע התשלומים הללו בסך של 13,000 ₪ במזומן, לבד מהצהרתו שלו, שהינה עדות יחיד של בעל דין, שאין לה כל ראיה אחרת לתמוך בה והינה כבושה ולא קוהרנטית. לפי גרסתו לא הוציא את הכסף מהבנק אלא לקח מהעסק "במקום שאקח משכורת" (עמ' 7 ש' 28-32). לא הומצא תיעוד כלשהו להוצאת כספים מהעסק כנטען. אף לא הומצאו ראיות לתמיכה בכך שהתובע הגיע לבית העסק פעמיים כשהנתבע, לפי גרסתו, נאלץ לעבוד במטבח. אי-המצאת הראיות פועלת אף היא לרעת הנתבע ולחיזוק גרסת התובע.

לאור האמור, אני מעדיפה, את גרסתו של התובע, שהינה קוהרנטית ועמדה במבחן החקירה הנגדית. לכל הפחות, שעה שהתובע מכחיש כי קיבל לידו כספים אלה ובהעדר כל ראיה נוספת לתמיכה בגרסתו של הנתבע בנסיבות כאמור, לא עמד הנתבע בנטל המוטל עליו להוכיח במידה הדרושה במשפט האזרחי, כי פרע את הסך של 13,000 ₪ במזומן, תחת השיקים שחוללו.

אשר לכספים שהופקדו בחשבונו של התובע - התובע אינו מכחיש ביצוע ההפקדות לחשבונו, בסך כולל של 16,975 ₪, הפקדות שהומצאו בגינן אישורי הפקדה. ואולם, לשיטתו של התובע, מדובר בהפקדות שבוצעו לצורך תשלומים אחרים שהיה על הנתבע לשלם לתובע לפי הסכם ההפרדות.