זנדמן נ' מאסתי ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 25/1/10.

לטענת התובע, במועד הנקוב הוא נכנס למתחם חניה בו ביקש להחנות את רכבו בחניות אשר ממוקמות בניצב למדרכה משמאל לדרך הגישה. לטענת התובע, כשהבחין בחניה משמאל הוא אותת, עצר לשניה על מנת לבחון האם הוא יכול להיכנס לחניה ואז כשרכבו עומד במצב אלכסוני , פגע בו לפתע רכב הנתבעת 2 נהוג על ידי הנתבע 1 ,אשר ניסה להידחף ברווח שנוצר בין רכב התובע לבין המכוניות החונות. לטענת התובע, בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, על הנתבע 1, על מעסיקתו- הנתבעת 2 ועל מבטחת רכבה – הנתבעת 3, לשפותו , ביחד ולחוד בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד האמור, נסע הנתבע 1 בשביל הגישה כאמור וראה את רכבו של התובע עומד בצד הנתיב ללא כל תנועה ו/או איתות ,משכך המשיך הנתבע 1 בנסיעה בנתיב ואולם, בעת שעשה כן, סטה לפתע רכב התובע לשמאל ופגע בדלת רכב הנתבעת 2 הקדמית הימנית. לטענת הנתבעים, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, דין תביעתו להדחות.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבו של התובע , טופס ההודעה על התאונה כפי שמולא על ידי הנתבע 1 וכן, הוגשו לתיקיית מוצגים תמונות המתארות את מקום התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

הראיות החיצוניות הן תחילה, תמונות הנזק אשר נגרמו לכלי הרכב. בהקשר זה הוצגו על ידי התובע תמונות המתעדות את הנזק לרכבו מהן עולה כי ברכבו של התובע ניכר הן נזק מעיכה בכנף השמאלית הקדמית (ראה ת/2) והן נזק לטמבון הקדמי של הכולל בין היתר משיכת הטמבון הקדמי כלפי חוץ (ראה ת/3) . הנזקים כאמור- אופיים ומיקומם אינם תואמים את גרסת הנתבעים , באשר בהתאם לגרסת הנתבעים, בעת שחלף רכב הנתבעים על פני רכב התובע, סטה לפתע רכב התובע לשמאל ופגע בדלת הקדמית הימנית של רכב הנתבעים (בהקשר זה ראה הן סעיף 8 לכתב ההגנה והן, הודעת הנתבע 1 במסגרת דו"ח על תאונה אשר מילא והגיש לנתבעת 2). הילך התאונה כאמור מתיישב לכאורה עם נזק במיקום הקדמי ביותר ברכב התובע ואולם, אין הוא עולה בקנה אחד עם פגיעת המעיכה בכנף הקדמית השמאלית, פגיעה אשר לא יכולה לנבוע מהילך התאונה כפי גרסת הנתבעים ואשר היא עולה בקנה אחד עם גירסת התובע ובהתאם לה פגע ברכבו רכב הנתבעים בעת שעמד במצב אלכסוני. זאת ועוד , גם אופי הפגיעה בחלק הקדמי של טמבון רכבו של התובע אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים – באשר עיון בתמונות הנזק מעלה כי מדובר בפגיעה משיכה וקריעה של הטמבון המתיישבת עם כך שבטמבון פגע החלק הקדמי של רכב הנתבעים אשר משך אותו החוצה וקרע אותו במקצת ואין היא מתיישבת עם פגיעת צדו הישר יחסית של רכב הנתבעים ברכב התובע כטענתם.

בנוסף, אציין כי במסגרת דו"ח התאונה אשר מילא הנתבע 1 ציין הנתבע 1 כי לרכב הנתבעת 2 נגרם נזק של :"שריטה ומעיכה קלה בדלת קדמית צד ימין" – למרות שמדובר בנזק אשר ניתן לחזות בו בחרו הנתבעים שלא להציג לבית המשפט תמונות המתעדות את הנזק כאמור וזאת, באיצטלה כי מדובר ברכב מסחרי אשר לא מתוקן. בהקשר זה – אדרבא – אם הרכב אינו מתוקן איזו מניעה היתה לצלם הנזקים הנחזים בו ולהביא הראיות בדבר בפני בית המשפט. בהקשר זה, מחדלה של הנתבעת מהבאת ראייה כאמור אף בו יש בכדי לשמש כראייה כנגד גרסתה.

מן האמור נובע כי הנני מקבלת גרסתו של התובע באשר להילך התאונה.

על אף האמור הרי שבמסגרת עדותו בפני העיד התובע כי עמד ללא תנועה עם רכבו על מנת להיכנס לחנייה משמאל וזאת מבלי שאותת על כוונתו לסטות לכיוון שמאל ואף מבלי שבחן את מראות הצד טרם סטייתו כאמור לנתיב השמאלי (ראה עדותו בעמ' 2 שורות 5-9 ). הנני קובעת כי התנהלותו זו של התובע מנוגדת לדין ויש בה משום רשלנות אשר תרמה לתאונה . בנסיבות אלו, הנני אומדת את חלקו של התובע באחריות לתאונה בשיעור של 15% אשר יש להפחית מתוך הפיצוי אשר ישולם לו על ידי הנתבעות כמפורט להלן.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, בהתאם לשיעור האחריות כאמור, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע. לענין זה, תמך התובע את נזקיו בסך של 3,216 ₪ - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וכן בחשבונית מס המעידה על תיקון הנזק בפועל. כן, תמך התובע תשלום שכ"ט לשמאי בסך 550₪ בחשבונית מס קבלה. כן, תבע התובע סך 50 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה עד למועד הגשת התביעה- נזק זה לא הוכחש ומשכך, אינו שנוי במחלוקת. משכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים אלו אשר נגרמו לו. באשר לדרישת התובע לחיוב הנתבעים בעוגמת נפש –הרי מדובר בתביעה בגין נזקי רכוש ומשכך, אין מדובר בעוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי מיוחד – יחד עם זאת, תובא עוגמת הנפש לידי ביטויה בפסיקת הוצאות ההליך.

לאור האמור הרי שהנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נזק בסך 3,816 ₪ אשר נגרם לו ומשכך, לאור שיעור האחריות התורמת אשר ייחסתי לו כאמור בסעיף 6 לעיל, על הנתבעים לשאת בתשלום בסך 3,244₪ לתובע בגין נזקיו הנובעים מהתאונה.

.