זנגי יוסף נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל ואח'

פסק - דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי התובע בשל נזק שנגרם לרכושו עקב דליקה שפרצה ביום 2/9/03 בסמוך לביתו, משק מס' 64, במושב נס הרים (להלן – הדליקה).

2.במסגרת כתב התביעה דרש התובע סכום של 130,118 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בטענה שהדליקה פרצה עקב רשלנות הנתבעות.

לטענתו, עובדי הנתבעת 2 (להלן – משרד התקשורת) ביחד עם עובדי הנתבעת 1 (להלן – המשטרה, פעלו בחוסר מקצועיות וברשלנות בעת הסרת אנטנה בלתי חוקית שהיתה מוצבת במגרש סמוך, וכתוצאה מכך נפל עמוד האנטנה ישירות על כבלי מתח גבוה, הקשורים לעמודי חשמל סמוכים אשר נמצאים באחריות הנתבעת 3 (להלן – חברת החשמל).

פגיעת האנטנה גרמה לקצר חשמלי, אשר גרם לגיצי אש גדולים שנפלו על הקרקע, וגרמו להתפרצות הדליקה.

3.ביום 18/2/09 ניתן פסק דין שבו נקבע כי לא היתה רשלנות מצד אף אחת מן הנתבעות כלפי התובע. התביעה נדחתה ולכן התייתר הצורך לדון בנזקיו של התובע וגם בשאלה האם היה לו אשם תורם אם לאו (להלן – פסק הדין).

4.ביום 19/1/10 נתן בית המשפט המחוזי בירושלים (ע.א. 3225/09) תוקף של פסק דין להסכמה שהושגה בין הצדדים לפיה הערעור יתקבל באופן שתיקבע רשלנות המשטרה ומשרד התקשורת ואחריותן, והתיק יוחזר לבית משפט זה לצורך דיון בשאלת האשם התורם מצד התובע וכן בהיקף הנזק.

דחיית התביעה נגד חברת החשמל נותרה על כנה.

5.בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתנה החלטה ביום 26/1/10 לפיה יוגשו סיכומים משלימים על ידי הצדדים לעניין האשם התורם והיקף הנזק.

טענות התובע

6.התובע טוען כי בית המשפט המחוזי הכריע לעניין אחריותן ורשלנותן של המשטרה ושל משרד התקשורת אך לא הכריע לעניין הממצאים האחרים של פסק הדין, ועל כן יש לראות את ממצאי בית המשפט בפסק הדין כחלוטים, למעט הממצא לפיו לא ניתן היה לצפות את נפילת האנטנה על כבלי החשמל.

לטענתו, הנתבעות חבות חובת זהירות קונקרטית כלפיו בשל התנהגותן שיצרה את הסיכון ובשל כך שהיה עליהן לצפות את הסיכון. יכולתן של הנתבעות לצפות את הסיכון הינו בלתי נפרד מהתנהגותן הרשלנית, שהביאה לפרוץ הדליקה ולקצרים החשמליים.

7.לעניין הנזקים טוען התובע כי הנתבעות הן האחראיות הבלעדיות לאירוע השריפה ומשכך, יש להטיל עליהן את האחריות למלוא הנזקים ולהעביר אליהן את נטל הראיה לעניין אשמו התורם של התובע לנזקים שנגרמו.

8.התובע מכחיש קיומו של כל אשם תורם מצדו, וטוען כי אין די בכך שידע על קיומה של האנטנה מחוץ לחלקתו כדי להצמיח את אשמו התורם, שכן לא ניתן למצוא בהתנהלותו לגבי האנטנה כל סטיה מסטנדרט ההתנהגות של אדם סביר.

9.לעניין הנזקים לגופם טוען התובע, כי נגרמו לו שלושה ראשי נזק עיקריים: נזקי שריפה, נזקים למוצרי חשמל ותשתיות חשמליות בביתו, וכן נזקים בשל אובדן הנאה מנכסיו וממקרקעין ואובדן ימי עבודה.

ראשי הנזק האמורים נתמכו בחוות דעת השמאי דורון עד מטעם התובע (להלן – חו"ד השמאי), ואילו הנתבעות מצדן לא הביאו כל ראיה לסתור טענותיו של התובע.

טענות הנתבעות

10.לטענת הנתבעות, בניגוד לעמדת התובע, בית משפט זה אינו כבול בקביעה כלשהי שנקבעה בפסק הדין, שכן הקביעות שהיוו את הנימוקים לתוצאה שבפסק הדין אינן מהוות השתק פלוגתא כלפי הנתבעות.

משנוצר מצב חדש, שבו הקביעה בפסק הדין שהנתבעות לא התרשלו אינה עוד בנמצא – בית המשפט יכול ואף צריך להיזקק בשנית למלוא חומר הראיות שהונח בפניו ולבחון אותו מחדש. לטענתן, בחינה זו מעלה כי לתובע אשם תורם בשיעור 100%, שכן באישורו ובידיעתו הוצבו האנטנות הבלתי חוקיות ואחת מהן חוברה לרשת החשמל שלו.