זנגי ואח' נ' מיאסקובצקי ואח'

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. עניינה של התביעה והתביעה שכנגד התאונת דרכים מיום 29.9.13, ברחוב הנחשול בראשון לציון.

2.לטענת התובע 1 והנתבע שכנגד (להלן: "התובע"), הוא עצר את הרכב בחניה כפולה, בעודו מאותת ימינה, וממתין לפינוי מקום חניה בצד ימין - הגיע הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") מאחור, ופגע ברכבו בחלקו הימני-קדמי.

3.לטענת הנתבע הוא נסע בצדו הימני של הרחוב, כאשר התובע יצא ממקום חניה לתוך נתיב הנסיעה, חסם את דרכו וגרם לנזק לאורך צדו הימני של הרכב.

4.במעמד הדיון העידו שני נהגים, חבר של התובע שהיה עמו ברכב, וחבר נוסף ששוחח עם הנתבע בטלפון לאחר התאונה.

דיון והכרעה

5.אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה".

הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על תובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים - שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

6.במקרה דנן, יש קושי לקבל את גרסאות שני הנהגים, כגרסאות עדיפות על הגרסה הנגדית, וזאת בשל בעייתיות בגרסאות כפי שהועלו, כמפורט להלן.

7.הקשיים בגרסת התובע:

א.גרסת התובע אינה מתיישבת עם העובדה כי הנזק ברכב הנתבע אינו מתחיל מהפינה הקדמית, אלא רק מאזור הגלגל הקדמי של הרכב.

ב.על פי תיאור התובע את התאונה, ובשים לב לכך שטען שעמד במקביל לרכבים חונים, לא ניתן להסביר את העובדה כי רכב התובע נפגע רק בחלקו הימני-קדמי, ואילו בכנף הימנית אחורית (הכיוון ממנו הגיע הנתבע) אין נזק.

ג.עדויות התובע ועדיו לא היו מהימנות עלי, לאור הסתירות שנתגלו בדבריהם בנוגע לתיקון הרכב, לעלות התיקון ולתשלום התמורה בגין התיקון: התובע העיד כי הרכב תוקן זמן קצר לאחר התאונה, בטייבה, וכי שילם מעל 7,000 ₪ עבור התיקון; מנגד טען מר אביטן כי הרכב תוקן בלוד, טרם שולמה עלות התיקון, אך מדובר בעלות שקבע השמאי, קרי, כ- 4,000 ₪. מדובר בשינוי מהותי בין העדויות הגורמות לפגיעה מהותית באמינות התובע ועדיו, לרבות באמינות הגרסה הנוגעת לנסיבות התאונה.

8.הקשיים בגרסת הנתבע:

א.גרסת הנתבע אינה מתיישבת עם העובדה שהפגיעה ברכב התובע הנה בצורה של מעיכה בכנף השמאלית-קדמית. אופי הנזק כאמור ומיקומו אינם תואמים למיקום הנזקים ברכב הנתבע. לכאורה, כדי לגרום לנזק מעיכה זה היתה צריכה להיות פגיעה בפינה הקדמית-ימנית ברכב הנתבע, אך פינה זו ברכב הנתבע לא ניזוקה כלל.

ב.ברכב הנתבע הנזק נמצא לאורך צדו הימני של הרכב החל מאזור הגלגל הקדמי ועד הדלת האחורית. בסוף הכנף הקדמית, לפני נקודת החיבור עם הדלת הקדמית, ישנה מעיכה פנימה באופן שהדלת בולטת משמעותית החוצה מהכנף באותו אזור. לו היה מדובר בשפשוף כלי הרכב, כאשר המגע בין הרכבים התחיל בחלק הקדמי של הכנף והמשיך לכוון חלקו האחורי של הרכב - היה צריך רכב התובע להיתפס בדלת הקדמית, ובמיקום זה היתה מפסיקה השריטה – או לחילופין, היתה ממשיכה כשריטה עמוקה מאד, בעומק המעיכה פנימה של הכנף הקדמית. אף אחד מאלה אינו המצב ברכב הנתבע, שם נמשכת השריטה, כשריטה שאינה מאוד עמוקה, באותו גובה ולאורך שתי הדלתות.

ג.קושי נוסף קיים בהתמשכות השריטות בצדו הימני של רכב הנתבע, באורך משמעותי, אורך המעיד על מהירות נסיעה גבוהה גם לאחר המגע הראשוני בין שני כלי הרכב ואף אחרי המעיכה בכנף השמאלית-קדמית ברכב הנתבע, ובכנף הימנית-קדמית ברכב התובע.

ד.אין בידי לקבל את גרסת הנתבע במלואה גם בשל העובדה שלא הוכחש על ידו שלאחר התאונה הוא הסכים שרכב התובע היה במצב עמידה. אמנם, הנתבע הסביר בעדותו כי התכוון לעצירת רכב התובע לאחר שסיים לצאת ממקום החנייה, ולא לעצירתו בעת התאונה עצמה - אך הסבר זה אינו סביר בנסיבות העניין, הוא אף לא נזכר בכתב ההגנה או בהודעת הנתבע למבטחת על אירוע התאונה ועל כן הוא מהווה "עדות כבושה" שמשקלה מועט ביותר.

ה.קשה לקבל כעדיפה את גרסת הנתבע, כאשר עדות התובע נתמכה בעדות חברו שהיה עמו ברכב, לעניין עמידתם בעת התאונה, בחנייה כפולה, במקביל לרכבים שמימין.