זנאטי נ' בדלר

החלטה

1.זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 6.1.2010.

להלן תמצית המבקש בבקשתו:

א.המבקש מעולם לא קיבל אזהרה של הוצל"פ, ואף אין לו מושג מי חתום עליו.

ב.המבקש לא הסמיך איש לקבל דואר עבורו.

ג.יש לבטל את פסק הדין נגדו מחובת הצדק.

ד.גם לגוף העניין , טוען המבקש כי יש לו סיכויי הגנה טובים, הוא טען כי אין הוא חייב לתובע מאומה, זאת מאחר והתובע לא המשיך לייצג אותו כפי שהוסכם, והוא אף לא טיפל בתביעת פינוי שהייתה תלויה ועומדת נגדו. הוא נכח רק בישיבה אחת כן טוען המבקש כי הסום שהוסכם עליו היה אמור להיות משולם מכספים שיתקבלו מאגד, לאחר מאמץ שהיה אמור התובע בתור עו"ד לעשות, ומשלא נעשה הדבר, המבקש לא יכול לקיים את ההסכם.

2.המשיב נתן תגובה לבקשה זו והוא התכחש לטענות וטען בעניין המסירה שהמסירה היתה כדין, שכן מורשה מטעם הנתבע קיבל את ההזמנה לדין ואף נמסר תצהיר מטעם המוסר לחיזוק הטענה, ולכן יש לדחות את הבקשה לביטול מחובת הצדק. עוד הוא טוען, כי כלל אין סיכויים למבקש בהגנתו, מאחר וקיים הסכם שעל פיו התחייב הוא לשלם סך של 50,000 ₪ , וכי בסך הכול הנתבע הזניח את ענייניו ורק קיווה שהזמן יביא פתרונות לבעיותיו, ואילו מצידו התובע ייצג אותו לכל אורך הדרך, כל עוד היה הנתבע משתף איתו פעולה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובאישור המסירה, עולה שלא צורף תצהיר מטעם מר רוני פילר, שקיבל את דבר הדואר ובמיוחד נוכח הכחשתו של המבקש כי הוא לא הסמיך מאן דהוא לקבל דואר בשמו. הרי לא יעלה על הדעת שהמוסר יסתפק בכך שנעשתה שיחה טלפונית בין מר פילר לבין אדם שנטען כי הוא הנתבע, ויטען כי סוכם טלפונית שמר פילר יקבל את דבר הדואר. היה הכרח שהמשיב יצרף תצהיר מטעם מר פילר שלפיו הוא יצהיר שהוא שוחח טלפונית עם הנתבע וקיבל את הסכמתו לקבלת דבר הדואר.

4.נוכח האמור לעיל, שוכנעתי שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

גם לגוף העניין המבקש מעלה טענות שונות ומשונות , הוא טוען כי אין הוא חייב לנתבע כספים, וכי הכספים היו אמורים להשתלם מכספים שהתובע היה אמור לשחררם מאגד, דבר שלא נעשה על ידי התובע, עוד נטען כי התובע לא טיפל עבור הנתבע בענייניו כפי שסוכם, ודברים אלה יש לבררם בבית המשפט במהלך שמיעת התיק, ולא יעלה על הדעת שבית המשפט יחסום את שעריו בפני הנתבע מלהוכיח את הגנתו.

הלכה פסוקה היא שבבוא בית המשפט לבטל החלטה שניתנה בהעדר, כי עליו לשאול את עצמו שתי שאלות:

האחת, מה סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה ?

השנייה, שהיא השאלה החשובה ביותר, מהם סיכויי ההגנה של הנתבע בהגנתו ?

הפסיקה קבעה שהשאלה השנייה היא השאלה העיקרית, כאשר בית המשפט אם הוא משוכנע שהתשובה על השאלה העיקרית הינה חיובית, נוטה הוא לסלוח לנתבע בגין מחדלו ולהביע את סלידתו מהמחדל דרך חיוב בהוצאות.

סוף דבר, גם מכוח שיקול הדעת הייתי מבטל את פסק הדין, אך מאחר והוריתי שפסק הדין יבוטל מחובת הצדק, לא נראה לי שיש מקום לחיוב בהוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטה זה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: