זמר טוב נ' חיים וייז ואח'

פסק דין

בפתח הדברים, אני מבקשת להביע התנצלותי על ההמתנה לפסק הדין.

התובעת ילידת 1952 נפגעה בתאונת דרכים ביום 26.10.01.

התאונה התרחשה כאשר התובעת ובעלה, הנתבע מס' 2, נסעו בשוק "תלפיות" בחיפה, ורכב אחר התנגש בהם. לגירסת התובעת, הרכב האחר התנגש בצד "שלה" בחלק האחורי. הנתבעת משום מה כתבה בסיכומיה, כי ההתנגשות הייתה מאחור. לא מצאתי בחומר הראיות סימוכין לטענה זו של הנתבעת.

התובעת לטענתה נפגעה בעיקר בגבה, צווארה, בראשה ובכתפיה.

התובעת לא אושפזה בבית חולים בעקבות התאונה, אך הגיעה לחדר מיון בבית חולים רמב"ם, לאחר ביקור בקופת חולים לין. לאחר מכן היתה נתונה בסדרה ארוכה של ביקורי רופא, בדיקות וטיפולים כפי שמעידה אסופת המסמכים הרפואיים, אשר צורפה לבקשות למינוי מומחים ולתצהיר עדות ראשית(אומנם באסופה העתקים כפולים ומשולשים אך גם כך המסמכים לא מעטים).

פרופ' וולפין אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, קבע כי לתובעת נשארו 10% נכות צמיתה לפי סעיף 37 (5)א. לתקנות המל"ל, בגין הגבלה קלה, בטווח התנועות של עמוד השדרה הצווארי.

פרופ' וולפין קבע בתשובות לשאלות הבהרה, וכן בחקירתו הארוכה בבית המשפט, כי כל הנכות נובעת מן התאונה.

פרופ' ירניצקי קבע, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי, אך היא סבלה מנכות זמנית של 10% במשך שנה, וזאת לאור תלונותיה על כאבי ראש וסחרחורות במשך תקופה ארוכה, תלונות אשר פחתו במשך השנים.

לא למותר לציין כבר עכשיו, כי התובעת עברה טיפולים ובדיקות רבים, כאשר בכל הנושא הקשור לתלונות על כאבי ראש וסחרחורת, לא נמצא אף פעם ממצא פתולוגי בתחום הנוירולוגי.

בתצהיר עדות ראשית התלוננה התובעת על כאבים קשים מאיזור עמוד השדרה הצווארי לאורך הכתף והזרוע עד לאיזור אצבעות היד. כאבים אשר אינם מאפשרים לה לחזור לעבודה, אינם מאפשרים לה להפעיל את ידה הימנית שהיא היד השולטת, לא אפשרו לה להשלים את לימודיה, שכן נעדרה תקופה ממושכת, וכמובן ביצוע עבודות משק הבית קשה לה ביותר. התובעת הצהירה, כי איננה מעסיקה עוזרת בית בגלל חסרון כיס, אך נעזרה בעבר על ידי בנותיה וחברותיה.

התובעת לא עבדה סמוך לאירוע התאונה במשך כלמעלה משנה. קודם לכן עבדה כאחראית צוות קופאיות ברשת בונמארט.

למרות הנכות היחסית נמוכה של 10%, הצדדים עמדו על קיום ישיבת הוכחות לאור טענותיה ותלונותיה הקשות של התובעת, על פגיעה חמורה בתפקודה בגלל התאונה, מצב שלא הסכימו לגביו הנתבעת וב"כ.

רופאה תעסוקתית ד"ר גריקשטס קבעה כי התובעת אינה יכולה לבצע עבודות הכרוכות במאמץ גופני רב, והעברת משאות כבדים - נ/3.

אחת הסיבות לחוסר ההסכמה היתה, קביעת המל"ל על נכות של 36%. יש לציין כי בסעיפי הליקוי בגין נכות זו, חלק ניכר מיוחס לליקוי שמיעה ודלקת כרונית באוזן שמאל, 20% בגין סחרחורות ואילו בגין הגבלת תנועות בכתף ימין עם כאבי צוואר, לא נקבע שיעור נכות כלל. הנתבעת סבורה, כי הנכות אותה מצא פרופ' וולפין אינה קשורה לתאונה.

אני מקבלת את חוות דעתו של פרופ' וולפין מומחה מטעם בית המשפט, אשר נשאל שאלות הבהרה, נחקר ארוכות בבית המשפט על ידי עו"ד ברמן, ואף ענה לשאלות בית המשפט. דהיינו, מבחינה אורטופדית ובגלל ההגבלה בצוואר לתובעת נכות צמיתה של 10% כתוצאה מהתאונה.

לעתים נדירות ורחוקות, יסטה בית המשפט מחוות דעת המומחה מטעמו, לא מצאתי כל סיבה ונימוק לעשות כן במקרה זה. פרופ' וולפין הסביר, כי ידוע שכאבים בצוואר בתאונה מסוג זה, מורגשים רק כעבור מספר ימים, ולכן, בכך שביום התאונה עצמו לא נרשם כי התובעת מתלוננת על כאבים בצוואר, אין בו לסתור את ממצאיו.

פרופ' וולפין חיווה דעתו גם בבית המשפט, כי אינו רואה מבחינה אורטופדית, סיבה לאי חזרתה של התובעת לעבודה. היא יכולה לעבוד כקופאית או כמזכירה. יש לציין כי פרופ' וולפין ייחס אמינות רבה לגרסת התובעת.

החקירה הנגדית של התובעת לא שינתה את עדותה של התובעת.

כך נמצא, כי קיים פער גדול בין הערכה תפקודית לגבי יכולתה של התובעת כפי שהיא חשה ומרגישה, לבין ממצאים רפואיים של מומחי בית המשפט.