זמירו נ' זמירו

פסק דין

זו תביעה כספית בגין שכ"ט עו"ד עבור שירות שהתובע סיפק לנתבע באוגוסט 2003.

לדברי התובע, הוא התבקש על ידי הנתבע שביקר במשרדו בטייבה, להכין הסכם בין הנתבע לבין קרוב משפחה שרצה להעניק לו חלקה במחיר מופחת.

התובע קיבל הוראות הנתבע ולפי בקשתו ניגש למוכר החלקה, אשר אישר באוזני התובע את המוסכם בין הנתבע לבינו.

על סמך המידע הזה, התובע הכין את החוזה. הוא הזמין את הנתבע אליו אשר אישר את הנוסח ובהסכמת הנתבע התובע ניגש למוכר והחתים אותו על המסמך.

התובע הודיע לנתבע שהמסמך חתום ועליו לבוא לחתום ולשלם את שכ"ט .

לדברי התובע, היה הסכם בינו לבין הנתבע שהתובע יקבל 1500 ₪ כשכר והנתבע ישלם את מלוא הסכום.

הנתבע לא התייצב על מנת לחתום על המסמך ולא שילם את הכסף.

התובע הוציא אל הנתבע מכתב רשום ב 19/05/04 ושם פרט את דרישתו לשכר, אך לשווא.

הנתבע לא בא ולא שילם.

בעדותו בבית המשפט התובע הוסיף כי פגש את הנתבע אשר הסביר לו שהוא מצב כלכלי קשה אך הבטיח שכאשר יהיה לו כסף הוא יפרע את החוב. זו הסיבה אשר בגללה התובע המתין מספר שנים עד שנאלץ להגיש תביעה זו , על מנת שהתביעה לא תתיישן.

התובע עותר ל 1500 ₪ שכר בתוספת עוד 500 ₪ עבור שירותים משפטיים מחוץ למשרד, הצמדה וריבית משנת 2003 ועוד מע"מ כדין ובסה"כ 3,387 ₪.

לנתבע גרסה שונה לחלוטין:

לא היה לו כל קשר עם התובע, הוא לא ביקש ממנו כל שירות משפטי ולא חייב לו מאומה.

ניכר הדבר שבכתב ההגנה הנתבע בחר להתייחס להסכם שהתובע ערך ורמז שהצד השני, קרי המוכר, שילם את שכרו.

לנתבע בדבריו בפני בית המשפט לא היה הסבר לטענה זאת והוא ציין שהוא לא כותב עברית ומישהו אחר ערך את כתב ההגנה עבורו.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין, הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה באופן חלקי.

להלן הנימוקים:

1.כללית העדפתי גרסת התובע לעומת גרסת הנתבע. שוכנעתי שהתובע לא היה מסתכן בפליליים, תוך הגשת תביעה שקרית ללא בסיס. לכן האמנתי שהוא סיפק את השירות המשפטי לנתבע , כפי שטען בפני.

2.גם אם יש לקבל הסבר התובע לגבי האיחור הרב בהגשת התביעה, אני סבור שאין הוא יכול היום לקבל את מלוא הפרשי ההצמדה והריבית על החוב המקורי, כאשר הוא הזניח את זכויותיו במשך תקופה כה ארוכה.