זמיר ואח' נ' דפני ואח'

החלטה

תביעה זו הוגשה על ידי התובעים אייל ואילת זמיר כנגד עו"ד גיל דפני וכנגד איריס וליאור אפרגן על סך 200,000 ₪.

בדיון שהתקיים בתביעה זו ביום 14.10.13 ניתנה האפשרות לתובעים ליתן הודעתם באשר להמשך ניהול תיק זה.

ביום 23.12.13 אישרתי לתובעים לתקן את כתב תביעתם לאור בקשה שהגישו ומאחר והתיק הינו בשלב מקדמי.

התובעים הגישו כתב תביעה מתוקן ביום 20.1.14 במסגרתו נמחק עו"ד גיל דפני. בכתב התביעה המתוקן נתבע סך של 146,945 ₪ מהנתבעים – סך של פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של הסכם מכר שנחתם בין הצדדים ביום 2.2.06.

הנתבעים הגישו בקשה זו לסילוק התביעה העל הסף בשל התיישנותה. כן טענו להעדר סעד בר תביעה העדר עילת תביעה וכן השתק ומניעות.

התובעים בתגובתם טוענים שהתביעה המתוקנת טרם התיישנה שכן עילת התביעה נולדה רק ביום 24.12.06 כאשר קיבלו מכתב הוועדה המרחבית שרונים ואז נודע להם לראשונה שקיימות חריגות בניה. הבקשה לתיקון הוגשה ביום 23.12.13 וזהו המועד הרלוונטי לענין תקופת ההתיישנות. לענין עילת התביעה טוענים התובעים שקמה להם עילת תביעה מכח הסכם המכר ואף מכח הדין הכללי לקבלת הפיצוי המוסכם מהנתבעים.

דיון משפטי:

בכל הנוגע להתיישנות :

התובעים בכתב תביעתם המתוקן הגישו למעשה תביעה חדשה כנגד הנתבעים בעילה שונה מזו שנתבעה קודם לכן והיא פיצוי בהתאם להסכם מכר שנחתם ביום 2.2.06.

כפי שפירטו התובעים בתגובתם המועד הרלוונטי לחישוב תקופת ההתיישנות הינו המועד בו הוגשה הבקשה לתיקון כתב תביעה ורואים מועד זה כמועד בו הוגש כתב התביעה המתוקן. (ראה לענין זה ע"א 748/89 שפירא נ' חייט, פ"ד מח (2) 365.

בתגובתם טוענים התובעים שמרגע שניתנה להם האפשרות לתקן תביעתם יכולים הם להגיש התביעה המתוקנת ללא התנגדות הנתבעים. איני יכולה לקבל טענה זו. העובדה שהתובעים קיבלו רשות לתקן תביעתם אינה כוללת עימה המסקנה שלא ניתן להעלות טענות מקדמיות כנגד תביעה זו.

באשר לטענת התובעים שנודע להם על חריגות הבניה רק ביום 24.12.06 טוענים הנתבעים שהתובעים ידעו או היה עליהם לדעת על חריגת הבניה כבר ביום חתימת ההסכם – 2.2.06.

אין מחלוקת שהתובעים היו מיוצגים. במצב בו התובע מיוצג ואין מחלוקת שהיה על עו"ד לדעת על חריגות הבניה, לא יכולים הם להסתתר תחת הטענה הכללית שרק ביום 24.2.06 ידעו על החריגה. עלי להוסיף שעו"ד דפני ציין בסעיף 5 לכתב הגנתו שעמד על כך שבטרם הושלמת העסקת המכר תבוצע בדיקה מקצועית על ידי בעל מקצוע מטעם התובעים לבדיקת המצב התכנוני והתאמת הבנוי להיתר ועל כן יצא שמאי לביצעו הבדיקות. השמאי ציין בדו"ח שקיימים ממצאים שאינם תואמים את היתר הבניה. הדו"ח כמפורט בכתב הגנתו של עו"ד דפני נמסר לתובעים. משכך ברור הוא שהתובעים ידעו על דו"ח השמאי ועל חריגות הבניה שפורטו בו טרם עריכת ההסכם.

למעלה מן הצורך אוסיף שבאשר להעדר עילת תביעה, אזי כמפורט בתגובת התובעים הם טענים לכך שהצהרת הנתבעים בדבר היתר הבניה הקיים הינה הצהרה שקרית תוך הטעייתם. עם זאת עיון בהסכם מלמד שהצדדים הגדירו הסעיפים בהסכם אשר הפרתם תזכה צד בתשלום פיצוי מוסכם. לא נקבע בהסכם שהצהרות הנתבעים אם יתבררו כהצהרות שאינן אמת מזכות בסכום פיצוי מוסכם, וכן לא נקבע כי חריגות בניה אם קיימות בנכס מזכות בפיצוי מוסכם. על כן אכן יש מקום למחוק התביעה על הסף בענין זה.

טענות התובעים בדבר חוסר תום לב במשא ומתן מובילות לסעד של פיצויי הסתמכות ו/או פיצויי קיום ו/או לסעד של ביטול והשבה אולם לא ניתן לתבוע מכוחן "פיצוי מוסכם" בהתאם להסכם.

עלי להוסיף שבכתב התביעה המקורי טענו התובעים כנגד עו"ד דפני שהתרשל שכן לא הכניס להסכם סעיף של חריגות בניה בנכס כהפרה יסודית ובכך שלל מהם את האפשרות להגיש תביעה לפיצוי מוסכם. משכך לא ברור כיצד יכולים הם להגיש תביעה זו כיום בכל הנוגע לפיצוי מוסכם.

לאור עובדה זו סבורני שחלה התיישנות ממועד זה ועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה.

התובעים ישלמו הוצאות הליך זה בסך 3,000 ₪ לנתבעים.

ניתנה היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.