זמברג ואח' נ' מועצה אזורית - דרום השרון , מח

החלטה

1. העוררים הם תושבי שכונת ההרחבה במושב עדנים שבתחום המשיבה, המועצה האזורית דרום השרון. העוררים רכשו את הנכס שלהם מבעליו הקודם, מר יואב גרנות (להלן: המוכר), על פי הסכם מכר מיום 17.4.07. ביום 4.5.08 שלחה המשיבה אל העוררים דרישת תשלום להיטל ביוב, בסך 26,552 ₪, שהיא מושא הערר דנן.

2.הדיון בערר דנן (202/08) אוחד עם שלושה עררים נוספים, שהוגשו על ידי תושבי מושב עדנים.

ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה בעניין שיעור היטלי הביוב, ועל פי הסכמה זו תם הדיון בעררים האחרים. לגבי הערר דנן הגיעו ב"כ הצדדים להסדר דיוני, ולפיו אותה הסכמה בעניין שיעורי ההיטל תחול לגבי הערר דנן, כפי שפורט בסעיף 5 של ההסדר הדיוני, כפוף להכרעה בשאלה אחת שנותרה במחלוקת לגבי ערר זה, והיא: האם העוררים הם הנישום הנכון, או שהיה על המשיבה לדרוש את היטל הביוב מהמוכר.

3.העובדות הבאות מוסכמות:

א. בשנים 1997 - 1998 הוקמה תשתית של ביב ציבורי בשכונת ההרחבה, והנכס נבנה סמוך לכך. מערכת הביוב הציבורי בשכונת ההרחבה הוקמה על ידי האגודה השיתופית של המושב ומומנה באמצעות דמי הפיתוח ששילמו רוכשי המגרשים בשכונה.

כפתרון זמני, חוברה מערכת הביוב הציבורי של שכונת ההרחבה לקו הביוב הישן של הוד השרון ולמתקן הטיהור הוד השרון - כפר סבא.

ב. ביום 6.2.07 שלחה המשיבה למוכר הודעה על החלטתה (משנת 2005) בדבר התקנת מערכת ביוב שתשרת את המושב כולו.

הודעה זו צורפה כנספח ח' לכתב התשובה לערר, והיא נסבה על כל המרכיבים של מערכת הביוב (ביב ציבורי, ביב מאסף והתחברות למתקן טיהור). עוד נאמר בהודעה זו כי דרישות התשלום עבור היטל הביוב יישלחו בנפרד.

ג. ביום 14.7.07 נחתם הסכם המכר בין העוררים לבין המוכר, וביום 26.7.07 הוציאה המשיבה אישור לטאבו בדבר העדר חובות לגבי הנכס (נספח ט' לכתב התשובה).

ד. החזקה בנכס נמסרה לעוררים ביום 1.8.07.

ה. ביום 7.8.07 ניתן צו תחילת עבודות להתקנת מערכת הביוב במושב.

ו. מסכום היטל הביוב שהושת על העוררים, על פי דרישת התשלום מיום 4.5.08, נוכה חלק יחסי, לגבי מרכיב הביב הציבורי, בהתחשב בסכום ששולם בזמנו על ידי רוכשי המגרשים בהרחבה עבור התקנת ביב ציבורי בשכונה זו. מרכיב הביב הציבורי, בהיטל הביוב שבו חוייבו העוררים, נועד להשתתפות יחסית במימון הביב הציבורי ביתר חלקי היישוב, וכן למימון קו המאסף וההתחברות אל מתקן הטיהור בניר אליהו, שהוא פתרון-הקצה שעליו החליטה המשיבה לגבי מערכת הביוב במושב עדנים (כמו גם לגבי מושבים אחרים שבתחומה).

4.סעיפים 16 ו- 17 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב - 1962 (להלן: חוק הביוב) מורים כי משהחליטה הרשות המקומית להתקין ביוב, עליה למסור הודעה על כך לבעלי הנכסים, שהביוב ישמש אותם, וכי בעל נכס שקיבל הודעה כאמור חייב לשלם היטל ביוב בשיעור שייקבע בחוק עזר.

ב"כ העוררים טוען - בהסתמך על ההוראות הללו של סעיפי חוק הביוב ועל הוראות מקבילות בחוק העזר-ביוב של המשיבה - כי מועד התגבשותו של החיוב בהיטל הוא המועד שבו נמסרה לבעל הנכס הודעה על התקנת הביוב.

במקרה דנן נמסרה הודעה זו למוכר ביום 6.2.07, טרם חתימת חוזה המכר בינו לבין העוררים. לפיכך טוען ב"כ העוררים כי היה על המשיבה לחייב את המוכר, ולא את העוררים, בהיטל הביוב.

ב"כ העוררים מסתמך עוד על סעיף 4 לחוק עזר לדרום השרון (ביוב), התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק העזר), שבו נקבע כי ההיטל ישולם תוך שלושה חודשים מיום שנמסרה לבעל הנכס הודעה על סכום ההיטל המגיע ממנו. סעיף זה בחוק העזר הוא "תעתיק" של הוראת סעיף 33 לחוק הביוב, שקובע כי ההיטל ישולם תוך שלושה חודשים לאחר מסירת דרישת התשלום לבעל הנכס. הדבר ברור, שהרי רק בדרישת התשלום ננקב סכום ההיטל שמגיע בגין אותו נכס.

עצם הסתמכותו של ב"כ העוררים על הוראת הדין (הן של חוק הביוב והן של חוק העזר) בדבר המועד לתשלום היטל הביוב, מצביעה על הפירכה שבטיעונו כי החיוב בהיטל מתגבש עם מתן ההודעה לבעל הנכס אודות החלטתה של הרשות המקומית להתקין את הביוב, ולא עם הוצאת דרישת התשלום.

למותר לומר שלא אחת חולף זמן רב בין המועד שבו מתקבלת החלטה עקרונית על ידי הרשות המקומית, בדבר התקנת מערכת ביוב או חלק ממנה, לבין המועד שבו מתקיימים התנאים לביצוע בפועל של העבודות, שרק אז (או אף לאחר מכן) מוצאות דרישות התשלום.

ואמנם, ב"כ העוררים מציין את האמור בהודעה ששוגרה אל המוכר, בדבר החלטת המשיבה להתקין את מערכת הביוב: כי דרישות התשלום לגבי היטל הביוב יישלחו בנפרד.