זלצמן נ' מדואל 02 יוני 2011

פסק דין

לפניי תביעה שעניינה "ביטול פסק דין מחמת מרמה". הכוונה לפסק דין אשר ניתן על ידי כב' השופט חאלד כבוב בת.א. 1330/06 ביום 19/9/2010, בתביעה שהגיש הנתבע דכאן, אליהו מדואל (להלן: "מדואל") נגד התובע בתביעה שלפניי, עופר זלצמן (להלן: "זלצמן").

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי צויין כי התביעה הוגשה במקור לבית משפט השלום בראשון לציון כתביעה בסדר דין מקוצר, בתחילת שנת 2004, בגין חוב על סך 120,990 ₪ שלטענת מדואל חב לו זלצמן, על פי הסכם לפירוק שותפות מיום 15/6/2001.

זלצמן הגיש בקשת רשות להתגונן, ובסופו של דבר ניתנה הרשות, ומאחר שדובר בענייני פירוק שותפות, הועברה התובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

התקיים דיון הוכחות ביום 1/9/2010, במסגרתו העידו שני בעלי הדין, ובסופו של דבר ניתן פסק דין לפיו התקבלה תביעתו של מדואל במלואה, כאשר על פי פסק הדין נדרש זלצמן לשלם למדואל סכום של 121,664 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 8/3/2006, ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, חויב זלצמן לשלם למדואל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪ + מע"מ, וזאת גם בגין דחיית התביעה שכנגד, אשר הוגשה על-ידי זלצמן.

לאחר מתן פסק הדין, פנה זלצמן במסמך שכותרתו "תביעה לביטול פסק דין מחמת מרמה", וביקש לבטל את פסק הדין אשר ניתן, כאמור. ככל הנראה, נמחקה בו על-ידי מאן דהוא במזכירות בית המשפט המילה "תביעה" המופיעה בכותרת המסמך ונכתבה במקומה המילה "בקשה", וזו הובאה בפני כב' השופט כבוב, אשר דן בתובענה ונתן את פסק דינו, כמפורט לעיל.

בהחלטתו מיום 8/11/2010, קבע כב' השופט כבוב:

"מדובר בתיק משנת 2006, ששלב שמיעת העדויות והבאת הראיות בו הסתיים זה מכבר, וכבר ניתן פסק דין. קראתי בעיון את בקשתו של המבקש והלה מבקש כעת כי יותר לו להביא ראיות באשר לעובדות שהיו במחלוקת. מדובר למעשה בבקשה להצגת ראיות חדשות, שעה שכבר התיק הסתיים. הבקשה נדחית".

לאחר מתן החלטה זו, פנה בא כוחו של זלצמן, עו"ד יוסי שוקרון, למזכירות בית המשפט והפנה את תשומת הלב לכך כי מדובר בתביעה לביטול פסק הדין ולא בבקשה, ועוד ציין, בצדק, כי ההליך הנכון לביטולו של פסק דין מחמת מרמה, הינו הגשת תביעה לביטול פסק הדין. לאור זאת, נפתח תיק תביעה חדש, וההליך הוגדר כ"תביעה לביטול פסק הדין", ובהתאם לכך, הוגש כתב הגנה מטעמו של מדואל.

בכתב התביעה נטען כי לאחר מתן פסק הדין, הגיעו לידיו של זלצמן מסמכים מסוימים, אותם השיג "בדרך לא דרך", כאשר המסמך האחד הינו עותק נאמן למקור מדף חשבון של חב' קווי זהב המאשר כי מר מדואל קיבל החזר בסך 21,033.79 ₪. נטען כי בכך יש כדי לסתור את טענתו של מדואל, לפיה לא קיבל תשלום כלשהו מחב' קווי זהב, כפי שטען בתצהיריו ובעדותו בבית המשפט.

המסמך האחר עניינו בקשר בין מדואל לבין חברת "מדווס", שבמסגרתה אמור היה להתקיים המיזם בירדן, חברה שמר מדואל הכחיש כל קשר אליה, הן בתצהיריו והן בעדותו בבית המשפט, ואף זכה לאמונו של בית המשפט. לעניין זה, נטען בכתב התביעה כי זלצמן שלח "שליחים לארה"ב על מנת להציג בפני בית המשפט הנכבד את כל הטפסים הקשורים בחברת מדווס".

בנסיבות אלה, סבור בא כוחו של זלצמן, עו"ד יוסי שוקרון, כי מדואל העיד עדות שקר בפני בית המשפט, ומעיון בראיות החדשות ניתן ללמוד כי גרסתו של זלצמן היא הגרסה הנכונה, ולפיכך יש מקום לבטל את פסק הדין מחמת מרמה. לעניין זה, טען עו"ד שוקרון כי לבית המשפט סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט, כאשר שיקולים של צדק עדיפים על פני השיקול של סופיות הדיון ועיקרון מעשה בית הדין. זאת, כאשר "פסק הדין הושג במרמה, עדות שקר, מסמך מזויף בו התגלו ראיות ועובדות חדשות".

במקרה דנן, כך טוען עו"ד שוקרון, לו עמדו בפני בית המשפט הראיות החדשות, הרי שההכרעה הייתה שונה, ובית המשפט הנכבד לא היה מחייב את זלצמן לשלם למדואל את הסכומים שנפסקו לו, כולם או חלקם. מאחר שפסק הדין ניתן על סמך עדות אשר אינה נכונה, שגרמה להטעיית בית המשפט, עד כדי גרימת עוול לתובע, התבקשתי להורות על ביטולו של פסק הדין ועל קיום משפט חוזר בתובענה המקורית.

בפתח הדיון הודעתי לעו"ד שוקרון, בא כוח התובע זלצמן, כי אין כל בסיס לתובענה זו, שכן גם אם מדובר בראיות חדשות, הרי שניתן היה להציגן בפני בית המשפט זה מכבר, במהלך ההתדיינות בתיק המקורי, ואין כל סיבה וטעם לגרור את הנתבע מדואל להתדיינות נוספת, ולהמשיך ולהעסיק את מערכת המשפט בתובענה זו. הוצע לזלצמן, באמצעות בא כוחו, למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. בתגובה, הודיע זלצמן כי אינו מעוניין למשוך את התביעה, ולפיכך אין מנוס ממתן פסק דין בתובענה זו.

הכלל הבסיסי המוכר והידוע, שעה שמדובר בהליכים משפטיים, הינו כלל סופיות הדיון, והכלל הנלווה הינו עקרון מעשה בית דין, ככל שמדובר בפסק דין חלוט שאין עליו ערעור. אכן, יתכנו מצבים שבהם קיימת עילה, במשפט האזרחי, לפנות לבית המשפט ולבקש ביטולו של פסק דין, כאשר מדובר בחשש לקיומה של מרמה או כאשר מדובר בראיות חדשות, שהינן רלוונטיות ומהותיות לתביעה, שלא ניתן היה להשיגן ביגיעה סבירה, לפני ההתדיינות המשפטית או במהלכה.

כפי שנקבע בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר(ניהול) בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 25/2/2010):

"כאמור, העקרונות המתנגשים בסוגיה הינם סופיות הדיון אל מול עיקרון של צדק וחקר האמת. לכאורה, כאשר מוכחת טענת מרמה על-ידי אחד הצדדים היה נכון, צודק וראוי לאפשר לו לפתוח את ההליך מחדש ולשנות את תוצאתו שעוותה בשל מרמת הצד השני או מי מטעמו, וזאת ללא קשר לרשלנותו של אותו צד בגילוי המרמה בעת ההליך או לאחריו. עם זאת, שיטת המשפט שלנו, על מגבלותיה ומשאביה המצומצמים, אינה יכולה לאפשר כלל כזה כמות שהוא, שכן כלל זה משמעותו דיונים חוזרים רבים בהליכים שהסתיימו וזאת על חשבון יעילות המערכת ודיון בתיקים חדשים המובאים לבית המשפט. מחיר זה מוצדק כאשר התגלתה מרמה שלא היה ניתן לגלותה במהלך ניהול ההליך עצמו, אך הוא מוצדק במידה פחותה כאשר הייתה לבעל הדין המרומה אפשרות לגלות את המרמה בשקדנות סבירה עוד במהלך ההתדיינות הראשונה בין הצדדים". (ראו גם בע"מ 3237/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, ניתן ביום 8/3/2010).

גישה דומה מופיעה גם בספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט – 2009), בעמ' 352:

"... לאחרונה, הוכרה האפשרות העקרונית לבטל פסק דין גם בשל עילות נוספות ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות. מדובר במקרים שבהם, לאחר שניתן פסק דין סופי, נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין".

בענייננו, מדובר בראיה אשר נועדה, לכאורה, להוכיח כי מדואל קיבל תשלום בסך כ- 21,000 ₪ מחברת קווי זהב. לא הובא בפניי כל טעם או הסבר סביר, מדוע לא ניתן היה להציג ראיה זו במהלך הדיון בתובענה המקורית, שעה שמדובר בשאלה המרכזית שהייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים.