זלוטניק נ' עיריית כרמיאל ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, על בסיס החומר הקיים בתיק ולאחר שסיכמו טענותיהם בעל-פה.

1.התובעת, ילידת 1924, נפגעה ביום 4/7/09, בעת שירדה ע"פ הנטען במדרגות ליד ביתה (במועד האירוע הייתה התובעת בת 85 וכיום הינה בת 89).

2.נטען כי הסיבה לנפילה נעוצה במדרגות לקויות ומסוכנות וכן העדר מעקה לאחיזה.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מהנדס אשר קבע כי מדובר במדרגות מסוכנות למשתמש אשר נבנו בניגוד לתקן ולתקנות.

3.כחודשיים לאחר הנפילה הורכב במקום מעקה זמני, וכן הוכנסו מספר אבנים מתחת למדרגות למניעת התנדנדות. כשנה לאחר האירוע שופצו המדרגות בצורה יסודית והורכב מעקה מצד ימין לכל האורך.

4.התביעה הוגשה במקור לבימ"ש השלום בנצרת (תיק אזרחי 16291-06-10). לאחר מספר ישיבות קדם משפט מחק ב"כ התובעת את התביעה והגיש אותה מחדש בבימ"ש זה.

5.לאחר הנפילה פונתה התובעת לבית חולים זיו צפת, שם אושפזה למשך 4 ימים (עד ליום 7/7/09). אובחן כי היא סובלת משטף דם פנימי בצד ימין, עין ימין סגורה עקב בצקת, שברים בעצמות הפנים כולל קיר לטלרלי של האורביטה, שברים בעצמות האף והלסת, וכן המטומה תת-עורית גדולה.

התובעת טופלה באופן שמרני ושוחררה עם המלצות למנוחה.

לאחר שחרורה מבית החולים המשיכה במעקב במרפאת פה ולסת ועיניים.

נטען כי לאחר האירוע החל מצבה של התובעת להתדרדר באופן משמעותי וכיום היא סיעודית לחלוטין וסובלת מדמנציה.

6.לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה שיקומי אשר קבע כי הנפילה הובילה להחמרה ניכרת בתחום הפיזי ובתחום הנפשי וכי כיום התובעת הינה סיעודית לחלוטין, זקוקה לטיפול והשגחה של 24 שעות ונכותה הצמיתה הינה בשיעור של 100%.

7.טענתה המרכזית של הנתבעת הינה כי התובעת לא הוכיחה תביעתה, שכן אין בנמצא כל עדות ביחס לאופן התרחשות התאונה זאת עקב מצבה של התובעת שאינה מסוגלת להעיד ובהעדר עדים אחרים לנפילה עצמה, כך שאף עדות יחידה אין במקרה דנן.

עוד נטען כי בדו"ח מד"א וכן בסיכום האשפוז נרשם כי התובעת נפלה בביתה.

טענה מרכזית נוספת נוגעת לחקירה שבוצעה כחצי שנה לאחר האירוע בנוכחות התובעת ונכדתה אשר התגוררה איתה. נטען כי באותה עדות מסרה הנכדה לחוקר לאחר ששאלה את סבתה מדוע נפלה, כי הנפילה התרחשה בגין סחרחורת (הנכדה תרגמה דברי סבתה לחוקר).

הנתבעת מקבלת טענת ב"כ התובעת כי מדובר במדרגות מסוכנות ואף אינה מכחישה את הטענה כי אנשים נוספים נפלו במקום עובר לאירוע נשוא התביעה, ברם היא חוזרת על הטענה כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי במקרה דנן בין מצב המדרגות לבין הנפילה.

8.באשר לנזק הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת נגדית של ד"ר וולר אשר קבע כי התובעת סובלת מנכות בשיעור 20% בגין הפרעה צרבלרית והפרעה קלה בהליכה אשר אינה קשורה לחבלה, וכן מנכות בשיעור 70% בגין פגיעה קוגנטיבית קשה אשר ניתן לייחס 10% מהנכות הקוגניטיבית, לכל היותר, כקשורה לחבלה.

9.בהסכמת הצדדים מונתה ד"ר גרוס כמומחית מטעם ביהמ"ש. המומחית קבעה בחוות דעתה כי התובעת פיתחה בהדרגה ירידה קוגנטיבית האופיינית למטופלים בגילה עם מחלת האלצהיימר וזאת ללא קשר לנפילה, כאשר הביטוי הקליני בא לידי ביטוי רק כשנתיים לאחר הנפילה. יחד עם זאת קבעה כי מאחר ובנפילה הייתה חבלת ראש עם שברים בעצמות הפנים ייתכן והחבלה תרמה והאיצה במידה קטנה את הופעת הביטויים הקליניים של הדמנציה ומכאן שתרומת החבלה לנכות הקוגנטיבית הינה בשיעור 10% כפי שקבע מומחה הנתבעת.

כן התייחסה המומחית לתוחלת החיים וקבעה שתוחלת החיים אצל חולות אלצהיימר בגיל 87 עם הפרעה תפקודית קשה הינה בין חצי שנה לשנתיים.

10.ב"כ התובעת עותר לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הנזק הישיר שנגרם לתובעת מהאירוע, 234,000 ₪ בגין עזרת צד ג' (פיצוי חלקי בגין תרומת האירוע למצבה הסיעודי), 12,000 ₪ בגין הוצאות חוות דעת המומחים.