זלאיט ואח' נ' ניאזוב ואח'

פסק דין חלקי

(בעניין הנתבעים 1 ו-2)

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 22.2.08 ונגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה"). התאונה ארעה בעת שרכב על אופנוע השייך לנתבע 1 אשר היה מבוטח בביטוח חובה המוגבל לבעליו בלבד. השאלה הדורשת הכרעה היא האם בנסיבות העניין מתקיימים התנאים שבסעיף 7א בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") באופן שהביטוח מכסה את פגיעת התובע, או שמא לא יחול החוק על פגיעת התובע.

התובע (להלן: "התובע" או "רן") טוען כי נהג באופנוע של הנתבע 1 חברו (להלן: "האופנוע" ו"יניב" בהתאמה), ברשות וכי לא ידע ולא היה סביר שיידע כי אין ליניב ביטוח חובה מתאים. מנגד טוען יניב כי התובע נהג באופנועו ללא היתר ובניגוד להסכמתו וכי התובע ידע ואף היה סביר שיידע כי אין לו ביטוח חובה המתאים לכל נהג.

נוכח המחלוקת הנ"ל הגיש התובע תביעה לפי שתי עילות חילופיות: לפי החוק - כנגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית") (שיכולה לחזור ליניב), ולחילופין לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") כנגד הנתבע 3, נהג הרכב המעורב בתאונה, והנתבעת 4, המבטחת של הרכב בו נהג נתבע 3 (להלן: "הרכב").

בקדם המשפט שהתקיים ביום 17.11.09 החלטתי כי תחילה תידון השאלה אם מתקיימים בתובע תנאי סעיף 7א בחוק.

דיון

סעיף 7 בחוק שכותרתו "הגבלת זכאותם של נפגעים" קובע את רשימת הנפגעים שאינם זכאים לפיצויים לפי החוק, וביניהם "מי שנהג ברכב... כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב" (ר' סעיף קטן (5)). אין מחלוקת כי התובע נהג באופנוע כאשר הביטוח אינו מכסה את נהיגתו אלא רק את יניב, בעליו. לפיכך, מתקיימים תנאי סעיף 7(5) לפיו נשללת זכאות התובע לפיצויים לפי החוק.

עם זאת בא סעיף 7א בחוק וקובע כי:

זכאותו "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)" (ההדגשות הוספו - מ' נ').

זכאותו

סעיף 7א קובע חריג לחריג ומחזיר למסגרתו של החוק את מי שנהג ללא ביטוח מתאים, ובלבד שמתקיימים בו שלושה תנאים מצטברים: שהנהג נהג בהיתר מהבעלים, שהנהג לא ידע שהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב (יסוד סובייקטיבי), שבנסיבות העניין לא סביר היה שהנהג יידע (יסוד אובייקטיבי) (ר' ע"א 1777/03 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' אגמי (ניתן ביום 4.7.05) פסקה 15 בפסק הדין).

על מי הנטל להוכיח את קיומם של שלושת התנאים המצטברים? אני סבורה שעל התובע ואפרט. כדי להיכנס למסגרת החוק ולהיות זכאי לפיצויים מכוחו די לכאורה שהתובע יוכיח כי נגרמו לו נזקי גוף עקב שימוש ברכב מנועי ועקב תאונה שארעה תוך שימוש זה. סעיף 7 בחוק קובע חריגים לחוק ומפרט מי הם הנפגעים שאינם זכאים לפיצוי. הנטל להוכחת החריג מוטל על הטוען לחריג, בענייננו - הנתבע (ר' ת"א (מח'-חי') 895/91 שושן נ' פיטרו, פסקה 16 בהחלטה (ניתן ביום 11.11.93)) כב' השופטת שטרסברג-כהן). סעיף 7א קובע חריג לחריג ומאפשר לתובע לזכות בכיסוי ביטוחי, למרות סעיף 7(5). הנטל להוכחת התנאים שבסעיף 7א, המהווה כאמור חריג לחריג שבסעיף 7(5), מוטל שוב על הטוען להתקיימות החריג בענייננו - התובע (ר' ת"א ((מח'-י-ם) 1021/95 ת"א אגמי נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 1 בהחלטה (ניתן ביום 26.2.99) ; ת"א (מח'-נצ') 501/93 קריי נ' קריי, בפסקה 5 בפסק הדין (ניתן ביום 29.12.97)).

להלן אבחן אם הרים התובע את הנטל בעניין התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 7א בחוק.

א. האם התובע נהג באופנוע בהיתר מיניב

גרסאותיו של התובע - ביום 28.6.09 (3 ימים לאחר שהוגשה התביעה שבנדון) העיד התובע בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב (בתיק ת"ד 12390/08 מ"י נ' אבייב לזר (הוא נהג הרכב והנתבע 4 בענייננו) (להלן: "התיק הפלילי")) כעד תביעה כדלקמן "אינני זוכר את התאונה. אני ישבתי עם חברים ומאז לא זוכר כלום. אני זוכר שהייתי בבית חולים. דיברתי עם החברים של מתחת לבית ליד אולם ספורט, מאז לא זוכר כלום. לפני התאונה אני זוכר, אני זוכר שהגעתי למקום ודיברתי עם החברים שלי" (ר' דף 2 בנ/16).

בכתב התביעה נושא הדיון טען התובע כך: "ביום 22.02.08, בשעות אחר הצהריים, פנה התובע לנתבע 1 וביקש רשותו לרכב על האופנוע שלו. נתבע 1... נתן את אישורו לכך... התובע... קיבל בשמחה את הסכמת חברו, נתבע 1, עלה על האופנוע התניעו והחל בנסיעה." (סעיפים 8-7 בכתב התביעה).

ביום 1.10.09 - כשלושה חודשים לאחר שהוגשה התביעה שלפניי, חתם התובע על תצהיר עדות ראשית מטעמו (ר' נ/5), לצורך תביעה רכושית שהוגשה נגדו ונגד יניב (ת"א 150189/09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' רן זלאיט וניאזוב יניב) (להלן: "התביעה הרכושית"). בתצהירו חזר התובע על הגרסה שבכתב התביעה וטען (סעיפים 6-3 בנ/5):

"3. ביום 22.02.08, בשעות אחר הצהריים, ישבתי עם כמה חברים מחוץ לאולם הספורט... לאחר כמה דקות הגיע למקום בו ישבנו הנתבע 2 [יניב] כשהוא רכוב על אופנוע, ובראותו אותנו עצר את אופנועו החנה אותו בסמוך (על המדרכה) והצטרף לשיחה.

4. במהלך השיחה, ביקשתי רשותו של הנתבע 2 [יניב] לרכב על האופנוע שלו. נתבע 2 [יניב] אשר היה חברי משכבר הימים ושכני, נתן את אישורו לכך למרות שידע כי למעשה תעודת הביטוח חובה אשר רכש אינה מכסה ומחריגה נהיגה של אנשים נוספים... אך לא דאג להודיע בפני עובדה קריטית זו.