זכריה נ' פאר ואח'

החלטה

בבקשה שלפני עותר המבקש לפטור אותו מחובת הפקדת ערבון בהליך הערעור שהגיש, ומבקש להסתפק בחתימה על התחייבות עצמית.

המבקש שהוא דייר על פי חוק הגנת הדייר, מערער על פסק הדין בו חויב לפנות את המושכר.

עיקר טענותיו בבקשה זו הן כי לערעור סיכויים טובים מאוד, ומטעם זה יש לאפשר לו להביא את ההליך לבירור בפני ערכאת הערעור.

בבקשה לפטור מערבון מוטל הנטל על המבקש להציג תשתית עובדתית המצדיקה את חשיפת המשיב בפני הסיכון כי לא יוכל לגבות את הוצאותיו ככל שיפסקו לטובתו אם ידחה הערעור.

כך על המבקש לפטור אותו מהפקדת הערבון לפרוש תמונה מלאה לענין מצבו הכלכלי, ובכלל זה להציג דפי חשבון בנק בקשר לחשבון עו"ש לתקופה של 6 חודשים; להציג דפי בנק בקשר לכלל נכסיו הכספיים, קופות גמל, מניות, פקדונות ועוד; אסמכתאות מעודכנות על כל הכנסותיו ועל הכנסות בן זוגו; עליו לפרט את כל רכושו, וכן עליו להוכיח כי אין באפשרותו לגייס מקרוביו את הממון הנדרש; ועוד עליו להבהיר כיצד משגת ידו לממן ייצוג משפטי בהליכים המשפטיים.

אלא שהמבקש תלה את יהבו בסיכויי הערעור וכמעט ולא התייחס לתנאי העיקרי והחשוב בבקשה מסוג זה.

המבקש לא צרף דפי חשבון כנדרש אלא שני דפי חשבון שאינם משקפים את הנדרש ולא ניתן ללמוד מהם הרבה למעט העובדה שהמבקש מצוי ביתרת זכות של כמה אלפי שקלים (בשני החודשים אליהם מתייחסים דפי החשבון).

עוד עולה מדפי חשבון אלה כי למבקש ניירות ערך שכן מופיע חיוב של "דמי ניהול פיקדון ני"ע" – אך כאמור המבקש לא מצא להמציא פירוט בענין כנדרש.

המבקש גם לא צרף את דפי החשבון בקשר לכרטיס האשראי שלקיומו מתוודא הקורא מתוך חלקי דפי החשבון שכן הוצגו.

לא צורף דוח תנועות של חשבונות הבנקים, וכך לא ניתן היה לראות מהן הכנסותיו ומה מקורן, וגם לא מה הוצאותיו.

האישור הסתמי שצורף מרו"ח, אף הוא אינו משקף את הכנסותיו שהרי המכתב הסתמי מציין כי האישור ניתן "על פי המסמכים אשר הוצגו בפני" ואינו משקף את ההכנסות אלא רק את מה שלכאורה הוצג בפניו לצורך האישור, היה מצופה כי כרואה חשבון של המבקש, כפי שהציג עצמו בפתח המכתב, יוגש אישור רלוונטי יותר ובעיקר היה מצופה כי יוגשו אישוריו להכנסות כפי שדווחו לרשויות המס השונות ולא להסתפק במכתב לאקוני כפי שצורף.

גם לתשובתו לתגובת המשיבים לא הרחיב ולא השלים את החסר, דבר המחזק את דעתי כי רב הנסתר על הנגלה ומכל מקום לא הוכח לפני חוסר יכולת כלכלית והמבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח חוסר יכולת כנטען.

אשר לסיכויי הערעור לגביהם הרחיב המבקש מעבר לצורך לשלב זה של ההליך אומר כי לא התרשמתי כמו המבקש כי הסיכויים כה טובים עד כדי חשיפת המשיבים לסיכון שלא יגבו את הוצאותיהם בסיום ההליך ככל שידחה הערעור, וזאת בלי לקבוע מסמרות בשלב המקדמי הזה.

עיינתי בפסק הדין המנומק של בית המשפט קמא שקבע כי המבקש שינה את מטרת השכירות המוגנת ובכך הפר את חוזה השכירות באופן מובהק המצדיק פינויו. קביעות אלה של בית משפט קמא באות על רקע שמיעת העדויות, התרשמות השופט מהעדויות וגם על בסיס הודאות של המבקש בעצמו (לענין ההפרות), ועוד עולה מדברי בית המשפט קמא כי "אינני נותן אמון בדברי הנתבע..." וכי הממצאים שקבע הם גם על פי עדות חוקר שלא עלה בידי המבקש להסביר את העובדות שהוצגו על ידי החוקר ולא להדוף אותם.

אף לא מצאתי סיכוי ממשי לטענת המבקש לענין ה'סעד מן הצדק' שהתבקש כסעד חלופי – בית המשפט קמא הבהיר מדוע אין הוא סבור כי נסיבות המקרה מצדיקות מתן הסעד, והבהיר ונימק את טעמיו וכן כי לא לנסיבות שהתגלו לפניו במהל הדיון כיוון המחוקק את דבריו כי יש לתת סעד מן הצדר 'על אף קיומה של עילת פינוי', שכן בית המשפט התרשם שהנתבע פעל בחוסר תום לב, ואף התייחס לכך שאין המושכר מהווה 'מקור הפרנסה היחיד' של המבקש הגם שכך הציג את הדברים, ולכן סבר כי הנסיבות בודאי אינן מצדיקות לאפשר למבקש להמשיך לשהות במושכר חרף הפרות ממשיות.

על כן גם מהטעם כי סיכויי הערעור אינן טובים ובודאי אינם מצדיקים מתן פטור מלא וחשיפת המשיב לסיכון שלא יקבל את הוצאותיו בסיום ההליך – ראיתי לדחות את הבקשה.

הערבון יופקד תוך 30 יום, שאם לא כן, יירשם הערעור לדחייה ביום 18.8.11 ללא מתן כל הודעה נוספת.

הפגרה במניין הימים, לרבות מתן פסק דין של דחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון.