זכריה נ' מליטין ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 28.12.12 בסך 2,965 ₪. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 85-561-27 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע 1 הינו הבעלים של רכב מ.ר. 47-804-35 ובעלה של הנהגת בזמנים הרלבנטיים לתביעה. הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבעים").

2.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעוד רכב התובעת חנה בצד הכביש- ברחוב גדוד מכמש בפסגת זאב בירושלים - החל רכב הנתבעים בנסיעה לאחור ותוך כדי ביצוע פעולה זו פגע בכנף הימנית קדמית של רכב התובעת (להלן: "התאונה") והיסב לו נזקים בהתאם לחוות דעת השמאי.

3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, רכב הנתבעים לא פגע ברכב התובעת וכפועל יוצא מכך, לא הסב לו נזקים. בנוסף נטען, כי התובעת מנסה להתעשר על חשבונם שלא כדין.

4.ביום 28.1.14 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הצדדים וכן, עדותו של מר חביב משה מטעם התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה הנטענת.

במסגרת עדות התובעת אישרה היא כי לא ראתה את קרות התאונה ולמדה את נסיבותיה מעד ראייה אובייקטיבי בשם משה חביב. כמו כן, התובעת אישרה בעדותה כי בעלה ניהל דין ודברים עם הנתבע 1 לצורך סילוק התביעה מחוץ לכותלי בית משפט אך ללא הצלחה.

במהלך הדיון העיד מר חביב משה שהיה עד ראייה לקרות התאונה. מעדותו עולה, כי בעת שהמתין לאסוף את אשתו ממעון "ויצו" המצוי בקירבת מקום ( מקום ההמתנה סומן כ-X בתמונה שהוגשה כמוצג נ/1) הבחין ברכב הנתבעים נוסע אחורנית מצד שמאל של הכביש לכיוון צידו הימני מקום בו חנה רכב התובעת ופוגע עם חלקו האחורי בצידו הימני של רכב התובעת.

כמו כן, העידה נהגת רכב הנתבעים, גב' אורה מליוטין. לדבריה, היה לה ספק אם פגעה ברכב התובעת ועל כן, עצרה את רכבה יצאה מהרכב והמתינה מספר דקות על מנת לברר זהותו של בעל הרכב ומשזה בושש לבוא נכנסה לרכבה ונסעה זאת מבלי להותיר פרטים.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי עדויות הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל.

ראשית ועיקר, נתתי אמון מלא בעדותו של העד מר משה חביב. עדותו נמצאה מהימנה בעיני ונסיבות אופן קרות התאונה נתמכו בתמונות הנזק (ת/1) ובתמונות מקום התאונה (נ/1). העד העיד כי אינו מכיר אף אחד מן הצדדים. עדותו זו לא נסתרה ומשכך, הינו עד אובייקטיבי שאינו מעוניין בדבר. כמו כן, העד מסר את הפרטים של רכב הנתבעים לתובעת ומשכך, חזקה כי ראה את קרות התאונה. יתרה מכך, עדותו נתמכה אף מעדות נהגת הנתבעים, לפיה, עצרה את רכבה ויצאה ממנו על מנת לבדוק האם פגעה ברכב התובעת. לעומת זאת, לא נתתי אמון בעדות נהגת הנתבעים שכן, לו לא הייתה גורמת לפגיעה ברכב התובעת מדוע זה לשיטתה המתינה כחמש דקות לצורך איתור בעל הרכב?! כמו כן, אין בידי לקבל גירסת הנתבעים באשר להיעדר פגיעה ברכב התובעת זאת נוכח העדר כל ראייה תומכת לטענה עובדתית זו. בנוסף, בעדותה של נהגת הנתבעים לא מצאתי הכחשה לגרימת הנזק. כל התייחסות העדה באשר לשאלת גרימת הנזקים נגעה לנזק לרכב הנתבעים ולנזק קודם שהיה מצוי ברכב התובעת. אומנם מר חביב העיד, כי לא ראה את הנזקים ברכב התובעת ואולם, אופן התרחשות התאונה ובדיקת הנזקים על ידי שמאי רכב מוסמך מיד בסמוך לאחר קרות התאונה תומך בגירסת התובעת.

6.נוכח האמור, סבורני, כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה גרסתה לפיה, רכב הנתבעים נסע לאחור ופגע עם חלקו האחורי בכנף הימנית קדמית של רכבה והסב לו נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמה. ער אני לטענת הנתבעים לכך, כי בכנף הימנית של רכב התובעת היה מצוי פגם קודם בדמות קילוף צבע ואולם, נוכח הוראת השמאי, כי הכנף ניזוקה כתוצאה מהתאונה באופן הדורש החלפתה ובהיעדר חוות דעת נגדית לא מצאתי להפחית סכום כלשהו.

7.באשר לשאלת האחריות הנני קובע, כי נהגת הנתבעים התרשלה בכך שלא נהגה כנהגת סבירה וזהירה ונהגה את רכבה בניגוד לתקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, המורה כי "נוהג רכב לא יסיעו לאחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה, הטרדה או הפרעה". מכאן, כי על רכב הנתבעים שנסע לאחור הייתה מוטלת האחריות לנהיגה בזהירות יתרה, זאת, על מנת למנוע כל סיכון או הפרעה או הטרדה או פגיעה ברכב התובעת. כמו כן, לא מצאתי כל מקום להשית רשלנות תורמת זאת נוכח העובדה, כי רכב התובע חנה במקום מותר כפי שעולה מנ/1.

8.משכך, הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת את הנזק המוכח בסך 2,465 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.1.13 ועד למועד תשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ . סכומים אלה ישולמו לתובעת בתוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: