זכריה נ' איטח ואח'

פסק דין

1.ביום 8.1.11 אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבות שתי נהגות, התובעת והנתבעת 2 (להלן- הנתבעת) שנהגה ברכב השייך לנתבעת 1 ומבוטח על ידי נתבעת 3.

לטענת התובעת, היא עמדה בנתיב הנסיעה והמתינה לתזוזת כלי הרכב שעמדו לפניה, כשלפתע הרגישה בפגיעה בצד הרכב והבחינה כי הנתבעת נסעה לאחור ופגעה בה.

התובעת תיקנה את רכבה ותבעה מהנתבעים לפצותה בגין הנזקים שהסתכמו בסך של 1,991 ₪.

2.הנתבעת הכחישה את אחריותה לתאונה וטענה כי היא זו שעמדה בנתיב הנסיעה ואילו התובעת היתה במצב נסיעה, ותוך כדי כך השתפשפה ברכבה מאחור, וגרמה לעצמה לנזק.

3.התובעת עמדה על גירסתה גם במהלך החקירה על ידי נציגת הנתבעת 3, הציגה את תמונות הרכב שנפגע, והוסיפה כי אביה של הנתבעת הביע נכונות והסכמה לשלם, אולם אחר כך חזר בו מהסכמה זו.

גם הנתבעת עמדה על גירסתה, טענה כי הסכמת אביה היתה ללא ידיעתה, והוסיפה כי במכוניתה היתה נוסעת נוספת אולם היא לא הגיעה כדי למסור עדות.

4.לאחר שבחנתי את הדברים ואת הגירסאות הסותרות, אני מעדיפה את גירסת התובעת על פני גירסת הנתבעת.

מלכתחילה היתה התובעת בטוחה כי האחריות לתאונה אינה מוטלת עליה, היא פנתה ופעלה בכל הצעדים הנדרשים, ואף קיבלה הסכמה מאביה של הנתבעת לשאת בנזקים שנגרמו.

קשה לקבל את הטענה כי האב לא היה מודע לטענות בתו ולדרך שבה נגרמה התאונה, וכי הסכמתו לשלם עבור הנזקים נעשתה מבלי לברר תחילה את הפרטים הרלוונטים.

זאת ועוד, בזמן התאונה היתה ברכבה של הנתבעת נוסעת אשר היתה יכולה להעיד ולתמוך בגירסתה, אולם היא בחרה שלא להזמין אותה, ולא נשמעה סיבה ממשית לכך, ואף עובדה זו פועלת לחובתה.

בנסיבות אלה כמו גם התרשמותי מהעדויות, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל והוכיחה את התביעה.

5.לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום הנזק בסך 1991 ₪ כשהסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה – 18.3.11 ועד לתשלום בפועל.

כמו כן ישאו הנתבעות בהוצאות התובעת (כולל אגרה) בסך של 400 ₪.

זכות לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ז חשון תשע"ב, 13 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: