זכריה זוהר נ' וענונו ואח'

פסק דין

התביעה הינה תביעה כספית לתשלום סך של 22,820 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו.

עובדות וטענות הצדדים:

ביום 26.10.09 עת נסע התובע ברכבו מסוג וולסווגן בכביש נהרייה דרום, במזג אוויר חורפי וגשום, רכב שנסע לפניו האט בפתאומיות , התובע לא הספיק לבלום את רכבו ועל מנת למנוע התנגשות ברכב שנסע לפניו, הוא סטה את רכבו לצד והתנגש בעץ ולחזית רכבו נגרמו נזקים.

התובע טוען כי, רכב הנתבע 1 שנסע מאחוריו לא שמר מרחק מרכבו ולא הספיק לבלום את רכבו ופגע ברכב התובע בחלק האחורי שמאלי.

שמאי בדק את רכב התובע בחלקו האחורי בלבד, וצילם רק חלק זה, והעריך את הנזקים שנגרמו לרכב התובע בסכום של 20,700 ₪ שהינם יותר משווי הרכב עצמו ובשל כך הרכב הורד מהכביש. התובע שילם לשמאי שכ"ט בסכום של 1,450 ₪ ע"פ חשבונית שכר טרחה שצורפה לכתב התביעה.

הנתבעת 2 טוענת כי האחריות בגין התאונה רובצת על התובע, זאת מאחר והנתבע 1 עת נהג בכביש נהרייה דרום הבחין לפתע ברכב התובע עולה על אי תנועה, הוא מיד בלם את הרכב ופגע ברכב התובע.

הנתבעת 2 טוענת כי חוות דעת השמאי נערכה 9 ימים לפני התאונה ועל כן אין לקבלה, זאת ניתן ללמוד מהתאריך המופיע על חוות הדעת.

הכרעה:

הנתבעים אינם מכחישים עצם התרחשות התאונה אך הם מגלגלים את מלוא האשמה לקרותה על התובע בלבד.

התובע ונתבע 1 העידו במשטרה וחזרו על הדברים שנאמרו שם בפניי, ועל כן אני רואה את נסיבות התרחשות התאונה כפי שבאה לידי ביטוי מפיו של התובע ובהודעת המשטרה (מב/1).

השתכנעתי לאחר שמיעת התיק כי יש לקבל את התביעה אך להטיל על התובע אשם בשיעור של 30%. אנמק;

ראשית, התובע נסע בכביש ראשי כאשר ירדו גשמים ומזג האוויר היה חורפי, ואילו הנתבע נסע מאחוריו בתנאים אלו, על שני הצדדים היה לנסוע בזהירות המתבקשת בנסיבות העניין, לשמור מרחק מספיק מהרכבים שנוסעים מלפנים, להיות ערוכים לכל אפשרות של החלקה ו/או הצורך בבלימה פתאומית. חובת הזהירות מוגברת היא על שני הצדדים לאור תנאי מזג האוויר שהיו.

בהכרעה בין שתי חובות הצדדים, האחריות המוגברת הינה על הצד שנוסע מאחור, נתבע 1 הפר את חובתו לשמור על מרחק סביר מהרכב שמלפניו, והפר בכך הוראות פקודת התעבורה ועל כן יש להטיל עליו את האחריות בגין התרחשות התאונה.

שנית, הנתבע 1 העיד בפניי כי ראה את סטייתו של התובע מנתיב נסיעתו מאוחר והדבר מעיד כי הוא לא היה ער כיאות וכפי שנדרש ממנו להיות בעת הנהיגה, אם היה שם לב לתנאי הדרך ולרכב מלפניו, היה יכול לבלום בזמן הנכון ולמנוע את התאונה.

כך הוא העיד:

"באותו יום היו גשמים מאוד חזקים. כשהתובע עלה על אי התנועה, לא הספקתי לבלום, החלקתי על הכביש ונכנסתי בו. ראיתי מאוחר, בגלל הגשמים, שהתובע עלה על האי תנועה. נסעתי במהירות מאוד נמוכה, אולי נסעתי 40 קמ"ש". (ההדגשה לא במקור)

שלישית, עדותו של הנתבע 1 כי נסע במהירות נמוכה שאינה עולה על 40 קמ"ש מעידה על כך כי התרשל בנהיגתו, מדובר במזג אוויר גשום, בתנועה ערה של מכוניות ועל כן נהיגה במהירות כזו אינה מאפשרת בלימה מהירה במקרה הצורך, עת התובע החליט לנסוע במהירות כזו, למרות מזג האוויר הגשום ולמרות איטיות הרכבים מלפניו, הוא סיכן את עצמו ואת הרכבים האחרים ובכך הפר הוראות פקודת התחבורה ואת חובתו בנהיגה זהירה.

יחד עם זאת, התובע תרם להתרחשות התאונה בכך שגם הוא סטה מנתיב הנסיעה תוך כדי בלימה פתאומית על מנת למנוע התנגשות עם הרכב שמלפניו, ובכך גרם בהתנהגות לבלימה הפתאומית של הנתבע 1, ואם הוא היה נוהג בצורה תקינה יכול ושתי התאונות שנגרמו לרכבו היו נמנעות, ועל כן, הנני מטיל עליו אשם בשיעור של 30 %.