זכריה ואח' נ' ביטון ואח'

פסק דין

תביעה שנייה של התובעים כנגד שכניהם, בעלי זכויות בדירה מעליהם בבניין משותף, בשל נזקים שנגרמו לדירתם על ידי חדירת מים מדירת שכניהם.

כללי:

בעלי הדין ומערכת היחסים בין הצדדים:

1.התובעים הם בני זוג המתגוררים בדירת קרקע בבניין משותף דו קומתי ברחוב נחמיה בן חכליה 1 נתניה, הידוע כגוש 7933 חלקה 289 (להלן: "דירת התובעים" ו-"הבניין", בהתאמה).

2.הנתבעים הם בני זוג בעלי הזכויות בדירה מעל דירת התובעים (להלן: "דירת הנתבעים"). נכון ליום הגשת התביעה, בנם המשותף ומשפחתו מתגוררים בדירת הנתבעים.

3.בשנת 1999 הגישו התובעים תביעה נגד הנתבעים בסך 120,000 ₪ (לצורכי אגרה) בשל נזקי רטיבות שנגרמו לדירתם. ביום 15.3.2005 ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בפתח תקווה (ת"א (שלום-פ"ת) 4360/99 זכריה נ' ביטון. בית המשפט קבע בפסק הדין כי לאור העובדה שבוצעו התיקונים בדירת הנתבעים, לרבות במערכת האינסטלציה בחדר הרחצה, המהווה מקור הרטיבות בדירת התובעים (לפי הוראות המהנדס שמואל רוזנברג, המומחה מטעם בית המשפט, ובפיקוחו), וכן משעה שדווח על ידי המומחה מטעם בית המשפט שחלה הפחתה משמעותית ברטיבות בדירת התובעים לאחר התיקונים, אז אין להשית על הנתבעים פיצויים כספיים בשל הנזקים שבדירת הנתבעים. כמו כן, בית המשפט דחה את שאר ראשי הנזק בעיקר מחמת היעדר הוכחה מספקת, מלבד השתת פיצויים כספיים על הנתבעים בסך 15,125 ₪ עבור תיקונים בדירת התובעים לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט (להלן: "פסק הדין הקודם").

טענות הצדדים:

4.לטענת התובעים, לאחר פסק הדין הקודם, שבו הנזקים ביתר שאת. משעה שהנתבעים מיאנו לדרישותיהם לתקן את שנדרש תיקון, הגישו התובעים את תביעתם זו ביום 7.3.2011. התובעים טענו כי דירת התובעים איננה ראויה למגורים: קירות הדירה מצחינים מעובש וריקבון; מחמת הרטיבות, בחלק עיקרי מהדירה ישנם חיידקים, טפילים וגורמים מזהמים; דירת התובעים ניזוקה על ידי הנתבעים משיפוץ דירת הנתבעים והזנחתה על ידי הנתבעים; המומחה מטעם בית המשפט בהליך הקודם קבע חד משמעתית כי מקור הרטיבות בדירת התובעים הוא ליקויים במערכת האינסטלציה של דירת הנתבעים; ערך דירתם צפוי לרדת, והם לא מצליחים למכור את דירתם מחמת נזקי הרטיבות שבה; בשנת 2008 הם ביצעו תיקונים הכרחיים להמשך שהותם בדירה בסך משוער של 7,000 ₪, אך הם לא שמרו את הקבלות המעידות על כך; ביקורת מהנדס בנייה מטעם עיריית נתניה, סריקה תרמו-גרפית בדירת הנתבעים וביקור מהנדס מטעמם מצביעות בין השאר כי קיימת סכנה ליציבות הבניין וכיוצא מזה סכנה בטיחותית לחיי אדם; התנהגות הנתבעים מהווה רשלנות ומטרד ליחיד לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), ולפיכך מבוקשים הסעדים הבאים:

1) צו מניעה קבוע נגד הנתבעים מהמשך קיום מטרד הרטיבות;

2) סעד כספי בסך 85,972 ₪, המורכב מרכיבים אלו:

(א) 36,800 ₪ עבור התיקונים הנדרשים לפי חוות דעתו של ד"ר פורת בתוספת 2,972 ₪ עבור חוות הדעת;

(ב) 7,000 ₪ עבור התיקונים שבוצעו על ידם בשנת 2008;

(ג) 40,000 ₪ בשל עוגמת נפש ואובדן נוחות במשך השנים.

5.בכתב ההגנה טענו הנתבעים שיש לדחות התביעה משום שהם ביצעו את כלל התיקונים הדרושים, וטיפלו במקור הבעיה, עוד בהליך הקודם ובפיקוח בית המשפט. לעומתם, הנתבעים לא תיקנו את דירתם באמצעות הפיצויים ששולמו להם בהליך הקודם; בנסיבות המקרה, הם פעלו בסבירות ומילאו את חובותיהם, ולחלופין הנזק התרחש על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאין ביכולתו של אדם סביר לצפותו מראש ולמנוע את תוצאותיו; התובעים אחראי לקרות הנזק, הם אינם זכאים לפיצוי כל שהוא ולא נגרם להם כל נזק; התובעים לא הקטינו את נזקם; נזקי הרטיבות הם תוצאה טבעית של בניין ישן; אין קשר סיבתי בין קרות הנזק לבין הנתבעים; התובעים פנו לעיריית נתניה על מנת ללחוץ על הנתבעים ומנעו מהם לבדוק את הנזק הנטען; מומחה מטעמם בדק את דירתם ומצא כי תקרת הבטון איננה מהווה מפגע בטיחותי כלל; לחלופין, אם תושת האחריות עליהם לקרות הנזק, הם שומרים לעצמם את הזכות לתקנו באופן משביע רצון.

העדויות:

6.מטעם התובעים העידו התובעים.

7.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. בעדותו חזר על כתב התביעה והוסיף כדלקמן:

1) כיום בן הנתבעים מתגורר בדירת הנתבעים;

2) דיירי הבית ניזוקו בריאותית מנזקי הרטיבות: אשתו התובעת חלתה בברוכניט ודלקת ריאות לסירוגין, נכדתם סובלות מברונכיט וכתוצאה מכך, בתו והנכדה עברו דירה. בנם אלון ז"ל, שהתגורר באחד החדרים הניזוקים, נפטר ממחלת ריאות קשה לפני ארבע שנים, והוא בן שלושים;